שניידר נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש קמא אשר דחה בקשת העורר לביטול השבתה מנהלית של רכב, על פי סעיף 57(ה) לפקודת התעבורה.

העורר הינו הבעלים של הרכב הנדון.

חברו של העורר נהג ברכב ובדיקת ינשוף נמצא כי בדמו כמות של 455 מיקרוגרם.

המשטרה עשתה שימוש בסמכותה והורתה על השבתת הרכב ל 30 ימים, בנוסף לפסילה המנהלית אשר הושתה על הנהג עצמו.

העורר פנה לבית משפט קמא וביקש ביטול ההשבתה תוך שהוא משתית טיעוניו על שניים: אין ראיות לכאורה לגבי העבירה גופא ומכל מקום הוא פעל על פי אחת החלופות של סעיף 57 והתרה בנהג לבל ינהג תחת השפעת אלכוהול.

על ראשון ראשון ואחרון אחרון.

באשר לראיות, טוען בא כח העורר כי הבדיקה לא בוצעה על פי הנהלים משום שחלפו 13 דקות מאז נעצר הנהג ועד לבדיקה עצמה. זאת לדעת כי על פי הנהלים יש להמתין 15 דקות. מנגד, טענה בא כח המשיבה כי על פי הטפסים המתין השוטר 15 דקות. הואיל ואנו יודעים את שעת הבדיקה עצמה יש להניח שיש סטיה של דקה או שתיים ברישום של שעת העצירה. מכל מקום, ראוי כי הדברים יבוררו בהליך עצמו.

מכל מקום, על פי החומר המונח בפניי, הגם שבדיקת המאפיינים לא העלתה כל פגם, עדיין יש להפנות לכך כי בבדיקה הראשונית בנשיפון נכשל הנהג עצמו. עוד תמיהה יש בפניי, כיצד זה לא הדיף הנהג ריח אלכוהול בשעה שגם לשיטתו הוא שתה בקבוק בירה. ריח בירה הוא ריח חריף וככל הנראה הנהג שטף את פיו במי פה קודם לכן.

עיקר העיקרים, הנהג עצמו לא פנה בהליך כלשהו לבימ"ש קמא בטענה כי קיימת חולשה בראיות. בנקודה זו אני מבין את שיקולו של בא כח העורר כי רצה להימנע מהפללה עצמית אולם, אין לאחוז את המקל בשתי קצותיו.

באשר לחלופה על פי סעיף 57. נכון שהעורר טוען כי התרה בנהג. אולם, העורר נכח באותו אירוע ולא ברור כיצד לא הבחין שחברו שותה בקבוק בירה.

על יסוד כל האמור לעיל אני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"א, 08/12/2010 במעמד הנוכחים.

ציון קאפח, שופט

קרן/קלדנית התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: