שניאורסון נ' צורי

פסק דין

1.עסקינן בתביעה בהתאם לחוק התקשורת (בזק ושרותים), התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

2.בסעיף 30א לחוק (שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק) נאסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען.

בסעיף 30א(י)(5)(א) נקבע, כי למפרסם לא תהיה הגנה, בין היתר במקרה שבו שיגור דבר הפרסומת נעשה לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מאת הנמען.

3.על מנת שהוראות החוק ייאכפו מצא המחוקק לנכון לקבוע פיצוי לדוגמא אשר אינו מחייב הוכחת נזק של הנמען לנפגע וזאת עד לסך של 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת שקיבל הנמען, בניגוד לחוק (סעיף 30א(י)(1).

4.מאחר והתביעה הינה תביעה קטנה ולאור המטרות של הדיון בבית משפט לתביעות קטנות, היינו שהדיון יהיה קצר, מהיר ויעיל, פסק הדין ינוסח בקצרה תוך התייחסות לסוגיות המהותיות.

5.אליבא דהתובעת שלח הנתבע אליה תשעה פרסומים של גוף המתקרא "אור לקשיש". יצוין כי מעמדו המשפטי של גוף זה, לא הובהר במהלך הדיון ולא ברור האם מדובר בחברה בע"מ, בעמותה, ולא התבררו פרטים נוספים על מפעילי הגוף דנא.

6.התובעת ציינה ואף הראתה בנספחי התביעה, כי ביקשה להסיר את כתובתה מרשימת התפוצה, אך על אף פניות מסוגים שונים אל הנתבע, המשיכה לקבל את הפרסומים.

7.מנגד, טוען הנתבע כי כאשר לבקשותיה של התובעת להסיר את כתובתה מרשימת התפוצה, נענתה התובעת כי הכתובת היא odelya@arnon.co.il, הכתובת ממנה נשלחו הודעות הסירוב וההסרה, אינה מופיעה ברשימת הדיוור של הנתבע, ועל מנת למצוא את המקור השולח, ביקש מהתובעת ליצור עימו קשר, ואף התנצל אם נגרמה אי נעימות או טרדה לתובעת.

לגירסתו של הנתבע, התובעת מיאנה לשתף פעולה ולא ביצעה פעולות פשוטות ובסיסיות אשר היו מביאות להפסקת משלוח הפרסומות.

כך למשל, אם היתה שולחת את הדואר האלקטרוני אל הנתבע באמצעות שימוש בתיבה "העבר" ולא בתיבה "השב" היה מתאפשר לנתבעת לאתר את המקור השולח.

בנוסף, אילו היתה התובעת יוצרת עם הנתבע קשר טלפוני למספר הטלפון שציין בפנייתו אליה, אזי היו מפסיקים הפרסומים.

8.עוד טוען הנתבע, כי ההודעה שקיבלה התובעת הגיעה מדומיין משותף office@arnon.co.il.

9.כמו כן, טען הנתבע כי בדיעבד התברר כי כתובתה של התובעת ברשימת הדיוור הופיעה כ-odelia@arnon.co.il ולא כ-odelya@arnon.co.il.

10.שני בעלי הדין העידו בפני ביהמ"ש.

המבקשת אף העידה מטעמה מומחה – מר שחר פרמון.

11.עדותו של המומחה לא תרמה דבר לבירור העובדות, שכן המומחה לא הצליח להצביע בהתאם ל-ת/1 על המקום ממנו נשלח הדואר האלקטרוני אל התובעת. יתר על כן, מעדותו עולה כי ניתן היה להתחקות אחר השולח, אך הדבר לא נעשה.

לא זו אף זו, שהרי מסעיף 5 לכתב ההגנה עולה כי הנתבע אינו מתכחש לשליחת הדואר האלקטרוני.

12.התובעת הפנתה לפסק הדין שניתן בת"ק 1947/09, חנית אטדגי נ' חב' בלקין תקשורת בע"מ, בביה"מ לתביעות קטנות, י-ם.

המקרה שנדון בפסה"ד אליו הפנתה התובעת, דומה למקרה שלפנינו, אך אינו זהה.