שמעוני אסף נ' בטוח לאומי-סניף חיפה

פסק דין

1.בפנינו תביעתו של מר שמעוני אסף (להלן: "התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע") להכיר בפגיעה בברך רגל שמאל כ"תאונת עבודה"- כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן –החוק) .

2.במהלך הדיון בערעור בבית הדין הארצי בתיק עב"ל 98/10 ,הגיעו הצדדים להסכמה כי:

"תביעתו של המערער להכרה בפגיעה בברך רגל שמאל ביום 04/02/07 נדחתה מהטעם של היעדר אירוע חיצוני שניתן לקשור אותו לאותה פגיעת ברך. על פני הדברים, נסיבות קרות הפגיעה מצביעות על אירוע שכזה, שהרי המערער עמד עם רגל ימין כשהיא על הקבינה של המשאית ורגל שמאל שלו על המדרגה הראשונה. בנסיבות האלה כובד משקל הגוף על רגל אחת באופן הירידה מהמשאית כאמור צריך להיחשב כאירוע שלאורו יש לבחון את שאלת הפגיעה בברך. משאלה הם הדברים לכאורה, מוצע בזאת לצדדים כי עניינו של המערער יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיפרט את עובדות המקרה על פי המתווה שפורט לעיל ולאחר קביעת המסכת העובדתית במלואה ימנה מומחה יועץ רפואי."

3.ביום 29.7.12, מונה ד"ר מנחם יצחקי לשמש כמומחה יועץ רפואי בתחום האורטופדיה מטעם בית הדין (להלן-המומחה), על מנת שיתן את חוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי,בין הפגיעה בעבודה שארעה לתובע ביום 4.2.07 , לבין הפגיעה בברך רגלו השמאלית, על בסיס עובדות מוסכמות .

4.א.ביום 9.10.12 התקבלה חוות דעתו של ד"ר מנחם יצחקי, אשר בה קבע,

לאחר שעיין בחומר הרפואי שהיה בפניו הגיע למסקנה כי :

"התובע סבל מקרע ניווני של המניסקוס המדיאלי בברכו השמאלית. ...אין ספק שמדובר בטראומה קלה, כך שמדובר בקרע ניווני ולא קרע טראומטי ממש. אולם האירוע בעבודה מהווה את הקש ששבר את גב הגמל ויצר את הפגיעה הזו. ...

האירוע בעבודה הוא שגרם בסופו של דבר להיווצרות הקרע במניסקוס.... ברור כפי שציינתי לעיל, שקרע כזה איננו מופיע מסוג כזה של פעילות ללא רקע. הרקע הינו תהליך ניווני בברך ובמניסקוס וכתוצאה מכך היחלשות של המניסקוס. אולם התנועה הסיבובית היא שגרמה כנראה בסופו של דבר לקרע. הייתי מכמת את השפעת האירוע 50% והרקע התחלואתי 50% . קרע כזה יכול לקרות גם ללא אירוע ספציפי ,אולם לא חייב לקרות. וזה ההסבר לכימות של 50/50 ."

ב.בתשובותיו לשאלות ההבהרה שניתנו ביום 27.2.13 קבע המומחה בין היתר כי:

"... הטראומה הקלסית היא שהרגל נתקעה במהמורה וכל משקל הגוף גורם לסיבוב חזק וכתוצאה מכך קרע של המיניסקוס. ..."

ג. בתשובות נוספות לשאלות הבהרה שניתנו ביום 14.7.13, קבע המומחה בין היתר:

"...ציינתי כבר שמדובר בחבלה בעצימות נמוכה יחסית על רקע של שינויים ניווניים אסימפטומטיים בברך, כך שלהערכתי ניתן לקבוע חד משמעית שהקרע נגרם על ידי החבלה הנטענת."

טענות הצדדים:

5.לטענת התובע, יש לאמץ את מסקנות חוות דעתו של המומחה, ולקבל את התביעה,מנגד טוען הנתבע, כי לא לאור קביעת המומחה שהממצא של ניקור בברך שמאל יכול להיות גם על רקע חבלתי, אין די בקביעה של אפשרות בלבד, כדי לקבל את התביעה, עוד קובע המומחה כי ממצא הניקור אינו שולל חבלה ואין בכך די הצורך לקביעת קשר סיבתי,לפיכך טוען הנתבע, כי ממכלול תשובותיו של המומחה יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה, בחוות דעתו המשלימות ובשאר המסמכים בתיק, החלטנו שיש להכיר בתובע, כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, וזאת,בין היתר,לאור קביעתו החד משמעית של המומחה כי :"האירוע בעבודה הוא שגרם בסופו של דבר להיווצרות הקרע במניסקוס".

המומחה הסביר כי אמנם הרקע למחלה הינו תהליך ניווני בברך ובמניסקוס, וכתוצאה מכך היחלשות של המניסקוס,אך יחד עם זאת, הוסיף המומחה כי התנועה הסיבובית היא שגרמה כנראה בסופו של דבר לקרע, וכי השפעת האירוע בעבודה על המחלה הינה 50% והרקע התחלואתי 50% ,היות ועל פי דעתו המקצועית , קרע כזה יכול לקרות גם ללא אירוע ספציפי ,אולם לא חייב לקרות. וזה ההסבר לכימות של 50/50 .

7.בקביעת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לתוצאה, אשר לרפואה לרופא ואשר למשפט לשופט. אין המומחה הרפואי בא במקום בית הדין (ראה : דב"ע מו/37-0 המוסד נ' מדלן נתנאל פד"ע יח 78; בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' המוסד פ"ד מז(5) 734; עב"ל 1410/04 המוסד נ' אליאס לאופר,לא פורסם) .

ככלל, בכל מקרה של ספק בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לתוצאה,יפורש הספק לטובת המבוטח,מאחר ומדובר בביטחון סוציאלי (ראה: עב"ל 210/97 שלומית רז נ' המוסד - לא פורסם; עב"ל 106/07 דורית גלס נ' המוסד- לא פורסם)