שמעון זאדה נ' גלעדי

פסק דין

זו תביעה לתשלום בגין נזקים שגרם הנתבע לתובעת, לטענתה, בעת שהחנה את רכבו ופגע תוך כדי כך ברכבה.

התובעת טוענת כי הגיעה לעבודתה וחנתה בסמוך לבית שברח' הדרור 14 בקיסריה. לאחר סיום העבודה, כשיצאה וניגשה לרכב ראתה כי הרכב נפגע מרכב פרטי אחר שחנה באופן שחלקו האחורי פגע בחלקו הקדמי של רכב התובעת. לטענת התובעת הרכב היה ריק באותה עת, ולפיכך רשמה לעצמה את מספר הרכב. תוך כדי כך הופיע הנתבע ואמר לה כי "אני דפקתי לך את הרכב כדי שלא תחני פה יותר", תוך שהוא מסרב למסור לה פרטים כמתחייב על פי חוק. התובעת טענה גם כי הרכבים צולמו על ידי מר יעקב סינקלר שבביתו עבדה באותה עת, וכי מאחר שהנתבע סירב למסור לה פרטים ניגשה למשטרה.

התובעת טוענת כי נגרם לרכבה נזק בסכום של 3,098 ₪ על פי הערכה והצעת מחיר שקיבלה ממוסך ואשר צורפה על ידה לכתב התביעה.

הנתבע מכחיש את טענות התובעת.

לטענתו, הוא מתגורר ברח' הדרור 14 בקיסריה והשכיר את ביתו למשפחת סינקלר בעוד הוא ורעייתו התגוררו ביחידת דיור אחרת באותו הבית. הנתבע טען כי התובעת חנתה באופן שחסם את הכניסה לחניית הבית, הסגורה בשער חשמלי.

לטענת הנתבע חנתה שם התובעת גם יום קודם לאירועים נשוא התביעה, אך אז לא עשה דבר משום שסבר שמדובר באירוע חד פעמי. כאשר ראה ביום למחרת כי הדבר חוזר על עצמו, החנה את רכבו כשהוא מצמיד אותו לרכבה של התובעת באופן שימנע ממנה לצאת מהחניה והכל כדי שיוכל לדעת מי הבעלים של הרכב שחסם את שער הכניסה לבית.

כעבור זמן קצר, וכאשר שמע רעש מהרחוב, יצא מביתו והבחין בתובעת ובדייר סינקלר כשהם עושים מהומה ומר סינקלר מצלם את שני הרכבים.

הנתבע טוען כי לא נגרם כל נזק לרכב התובעת. הנתבע גם הביא כעד מטעמו את מר פנחס אסף ובכתב ההגנה מטעמו הוא גם מצביע על נקודות שונות שמצביעות, לדעתו, על כך שהתובעת משקרת ואינה דוברת אמת.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים ואת עדותו של מר פנחס אסף, אני מחליטה לקבל את התביעה.

עדותה של התובעת הותירה רושם מהימן מאד ואני מאמינה לה ולעדותה לפיה חנתה בסמוך לשער הכניסה משום שידעה שהדבר אינו מפריע למשפחת סינקלר שהתגוררה בבית ולא עלה בדעתה כי אדם נוסף או משפחה נוספת מתגוררת ביחידת דיור אחרת, הסמוכה לחנייה, באותו הבית.

מעבר לכך, גם אם חנתה התובעת בסמוך לשער וחסמה אותו, אין הדבר מתיר לנתבע לגרום במזיד נזק לרכב התובעת.

מר פנחס אסף אישר בעדותו כי הרכבים כפי שראה אותם היו צמודים באופן שמשתקף בתמונות שהגישה התובעת, ולפיכך אין כל תועלת בעדותו לפיה לא ראה שום נזק לרכב התובעת. מהתמונות עולה כי הרכבים צמודים זה לזה ובמצב כזה, וכל עוד לא הורחקו זה מזה, כלל לא ניתן לדעת אם נגרם נזק למי מהם ומה היקף הנזק.

עדותו של מר אסף אינה מועילה לכן לבירור שאלת קיומם של הנזקים, ואולם היא מועילה לתובעת, שהעידה כי רכבו של הנתבע פגע ברכבה.

עדותו של מר אסף, שהובא על ידי הנתבע, אינה מסייעת לנתבע כלל, שכן הנתבע טען כי הרכבים היו קרובים ומהתמונות, שמר אסף אישר את נכונותן, עולה כי הרכבים היו צמודים ממש זה לזה.

מאחר שרכבו של הנתבע נצמד לרכבה של התובעת בנסיעה לאחור, הרי שעדותה בדבר הנזקים שנגרמו לרכב יש בה גם משום ההגיון ובפרט כשהנזקים הנטענים אינם מופרזים כלל, כפי שניתן לראות מהצעת המחיר שצורפה כנספח ז' לתביעה.

עדותה של התובעת בפני היתה תואמת ועקבית לעדות שמסרה במשטרה, ונסיונו של הנתבע להיתמם ולומר שלא ברור מדוע סינקלר היה זקוק לפרטיו כאשר הנתבע הוא זה שהשכיר לסינקלר את הבית, רק מחזק את האמון שאני נותנת בגירסת התובעת לפיה הנתבע סירב למסור פרטים באותו מעמד.

אמנם הדעת נותנת כי סינקלייר ידע כי מדובר במשכיר שאת שמו הוא יודע, ואולם גם אם ידע מר סינקלר מיהו אותו אדם שפגע ברכב התובעת, אין הדבר פוטר את הנתבע מלמסור פרטים כנדרש בחוק, ובכלל זה פרטים לגבי חברת הביטוח, פוליסת הביטוח, פרטי רישיון נהיגה וכיוצ"ב פרטים כנדרש בתקנות התעבורה (תקנה 145 לתקנות התעבורה).

עדות התובעת במשטרה נמסרה רק ימים ספורים לאחר האירוע, ואני מקבלת לכן את ההסבר שנתנה בדיון לפיו הסכום שנקבה בעדותה במשטרה לעניין הנזק שכביכול נגרם לרכב, 1,200 ₪, היה על סמך הערכה ראשונה בלבד, ואילו לאחר שפנתה לקבל הצעת מחיר מסודרת, התברר כי הסכום גבוה יותר, כפי שמפורט בהצעת המחיר נספח ז' לתביעה.

סוף דבר שאני מאמינה לתובעת ולפיה רכב הנתבע גרם נזק לרכבה ואני דוחה את טענת הנתבע כאילו לא גרם כל נזק לתובעת.