שמחי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

פתח דבר

1. ביום 15.10.2012 הגישה התובעת נגד הנתבע (להלן: המוסד או המוסד לביטוח לאומי) את התביעה שבפנינו בה היא עותרת, בין היתר, לתשלום הפרשי דמי לידה. המוסד מצדו עותר לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

עניינה של החלטה זו בשאלה המקדמית והיא האם עילת התביעה אכן התיישנה אם לאו.

תמצית העובדות הצריכות לעניין, אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה:

2. התובעת, עורכת דין במקצועה, מדווחת במוסד לביטוח לאומי במעמד של עצמאית מיום 1.9.2008. בעת שנרשמה כעצמאית, דיווחה על הכנסה משוערת בגובה 7,500 ₪ לחודש.

3. ביום 25.4.2009 ילדה התובעת במזל טוב את ביתה.

4. בהתאם להודעה שהתקבלה על הלידה מאת בית החולים, אושרה זכאותה של התובעת לתשלום דמי לידה לתקופה שמיום 26.4.2009 ועד יום 1.8.2009. הבסיס לחישוב דמי הלידה היה הכנסת התובעת החייבת בדמי ביטוח לתקופה שמיום 1.1.2009 ועד יום 31.3.2009. דמי הלידה הופקדו בחשבונה של התובעת.

5. בהודעה מאוחרת מאת המוסד, שעל המועד בו הומצאה לתובעת חלוקים הצדדים, הודיע המוסד לתובעת כי בעקבות שומה שהתקבלה מרשות המס עבור שנת המס 2009 נערך חישוב מחודש של זכאותה לדמי לידה. חישוב זה העלה כי דמי הלידה שולמו לה ביתר. אשר על כן, נוצר לתובעת חוב ממנו קוזזו דמי ביטוח שנגבו ממנה ביתר. הודעה זו של המוסד היא העומדת במרכזו של ההליך שלפנינו (להלן: הודעת החוב).

המחלוקת בשאלת ההתיישנות

6. את כתב התביעה הגישה התובעת כאמור ביום 15.10.2012, וזאת כנגד החלטת פקיד התביעות הנושאת תאריך 10.11.2011. עותק הודעת החוב צורף לכתב התביעה כנספח א'.

7. המוסד מצדו טען בכתב ההגנה כי הודעת החוב הוצאה על ידו ונשלחה לתובעת כבר ביום 5.9.2010 ואילו נספח א' לכתב התביעה הנו אך עותק של המכתב המקורי. אשר על כן, במועד הגשת כתב התביעה לבית הדין, 15.10.2012, חלפה למעלה משנה ממועד שליחת ההודעה ועל כן עילת התביעה התיישנה ובנסיבות אלה דינה דחיה על הסף.

8. במהלך הישיבה המקדמית שנשמעה בפני כבוד סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי, השיבה התובעת לבקשה לסילוק על הסף וטענה כי הודעת החוב לא התקבלה אצלה אלא במהלך חודש יוני 2012, במהלך בירור שקיימה מול המוסד בקשר לחוב שנוצר לה אצלו. התובעת הצביעה על כך שהגם שההודעה התקבלה אצלה במהלך יוני 2012 התאריך המצוין בה הוא יום 10.11.2011 ולא צוין עליה כי מדובר בהעתק של הודעה 'מקורית' אחרת כלשהי. אשר על כן ובהתחשב במועד הגשת התביעה הרי שעילתה לא התיישנה.

9. בתצהיר עדותה הראשית הוסיפה וטענה התובעת כי בסמוך לחודש יוני 2012, לאחר לידת ביתה השנייה, הבחינה שקצבת הילדים שמשולמת לה נמוכה מהשיעור הקבוע בדין. במסגרת פנייתה למוסד לבירור פשר ההפחתה נודע לה על קיומו של החוב ונשלחה אליה הודעת החוב שבראשה מצוין התאריך - 10.11.2011.

10. המוסד מצדו הגיש תעודת עובד ציבור מאת הגב' שרון ששון, עוזרת ראשית במחלקת אמהות, בה נטען, בין היתר, כי הודעת החוב נשלחה אל התובעת ביום 5.9.2010. עותק מההודעה שבראשה מצוין יום 5.9.2010, צורף לתעודת עובד הציבור.

11. במהלך ישיבת ההוכחות מיום 25.12.2013 הודיע המוסד, כי הוא עומד על טענת ההתיישנות משלושה טעמים, אולם מוותר על חקירת התובעת. בטרם נמנה את טעמי המוסד נציין כי ביום 31.12.2013 עתר המוסד לתיקון פרוטוקול הדיון בטענה כי נשמטה ממנו אחת משלוש טענותיו, והיא זו הנוגעת לעמדתו כי סיכויי התביעה לגופה נמוכים. התובעת מצדה הודיעה כי דעתה היא שלא נפלה טעות בפרוטוקול הדיון אולם אין היא מתנגדת כי טענתו הנוספת של הנתבע בדבר סיכויי התביעה לגופה תשמע, ואף השיבה לה בפרוטרוט.

12. דעתנו היא כי לא נפלה טעות בפרוטוקול הדיון והוא משקף את הלך הדברים לאשורם ועל כן דין הבקשה לתיקונו דחייה. כך, עיון בפרוטוקול מלמד לא רק שטענות המוסד נרשמו, הלכה ולמעשה, פעמיים, אלא שמופיעות בו שלוש טענות נפרדות שאינן כוללות את סוגית סיכויי התביעה לגופה. עם זאת תמימי דעים אנו עם התובעת כי אין מניעה שטענתו הנוספת של הנתבע תשמע ואף אם באיחור מה. מכאן לשלושה הטעמים עליהם עמד הנתבע בדיון ההוכחות.

13. האחד, הוא זה לפיו גורס המוסד שלא נותר ספק שההודעה מושא ההליך נשלחה אל התובעת. טענת המוסד בעניין זה מבוססת על כך שבמערכת הממוחשבת אצלו מצוין שההודעה נשלחה בתאריך שבו הופקה, היינו, ביום 5.9.2010. נטעים כי בהודעה קודמת לדיון ההוכחות (מיום 19.3.2013) הבהיר המוסד כי קיימות אצלו שתי מערכות מידע נפרדות. האחת, פתוחה לעיון ולשימוש עובדיו בלבד והיא כוללת מאגר של המכתבים שנשלחים למבוטחים ומידע על תאריך הפקת המכתבים ושליחתם. השנייה היא מערכת המכונה 'דלפק קדמי' וגישה אליה נתונה גם למבוטחים עצמם. בשל תקלה לעתים מופקים ממערכת אחרונה זו עותקי מכתבים הנושאים את תאריך הדפסתם חלף תאריך הוצאתם המקורי.

השני, הוא זה לפיו קיזוז חובה של התובעת מקצבת הילדים החל בנובמבר 2010. מכאן שממועד זה ואילך היה על התובעת לדעת שנוצר לה חוב והיא לא פנתה לברר מדוע, עובדה שיש בה כדי לחזק את טענת ההתיישנות;

הטעם השלישי הוא שעדכון השומה גרם להפחתת המקדמות שנגבו מהתובעת. מקדמות דמי הביטוח שמשלם עצמאי מעידות על גובה ההכנסה המבוטחת. כלומר, היה על התובעת להסיק מהפחתת המקדמות שההכנסה המבוטחת קטנה ובהתאם גם הבסיס לתשלום דמי הלידה.