שמחי נ' באוסי

פסק דין

מבוא

התובע, עו"ד במקצועו, עותר לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט בגין שירותים משפטיים אשר נתן לה בין השנים 2006 עד שנת 2009, על בסיס הסכם שכ"ט. סך שכר הטרחה הנתבע הינו 76,782 ₪.

הנתבעת טוענת כי אכן נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה, אך כל שביקשה הנתבעת הוא ייצוג בתביעה למזונות בלבד, בגינה התחייבה לשלם סך כולל של 2,000 דולר בלבד. תביעת התובע כוללת דרישת שכ"ט בגין הליכים רבים אחרים אותם לא ביקשה ובגינם לא התחייבה לשלם ומכאן המחלוקת בין הצדדים.

בפתח ישיבת ההוכחות הסמיכוני הצדדים לפסוק בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על בסיס החומר בתיק, ללא שמיעת עדויות ובצירוף נימוקים.

העובדות וטענות הצדדים

התובע טוען כי בשנת 2006 פנתה אליו הנתבעת על מנת שייצגה בתביעה למזונות ילדיה, כנגד בעלה. לטענתו, הנתבעת לא היתה חפצה בגירושין והמדובר היה בתביעה למזונות בלבד וזאת על מנת שלא להחריף את מערכת היחסים בין בני הזוג.

התובע טוען כי הנתבעת חתמה על יפוי כח ועל הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם"). כעולה מההסכם, התחייבה הנתבעת לשלם בגין תביעת המזונות בלבד, סך 2,000 דולר בצירוף מע"מ, לא כולל אגרות והוצאות. התובע טוען גם כי במסגרת ההסכם וכעולה מנוסחו, התחייבה הנתבעת לשלם גם שכ"ט בשיעורים שונים בגין הליכים נוספים, אשר ניתנו לנתבעת בהמשך ההתקשרות בינהם.

לטענת התובע, עובר להתקשרות הגיעו הנתבעת בלווית אימה למשרדו מספר פעמים ובפגישות שהתקיימו הובהרו להן הנושאים לטיפול והשכר המוסכם. כמו כן, הנתבעת ואימה עמדו על תוכנו של ההסכם, ורק לאחר מכן נחתם ההסכם לשביעות רצונן.

עוד נטען על ידי התובע, כי כל התביעות והבקשות שהוגשו בעניינה של הנתבעת, הוגשו לפי בקשתה המפורשת ולפי מידע שניתן לו על ידי הנתבעת ואימה, ולאחר שהנתבעת חתמה על תצהירים. עוד טען התובע, כי כאשר התובעת ביקשה לעכב תביעות או הגשת בקשות לפי צרכיה, פעל בהתאם להוראותיה.

התובע טוען כי לא יכול היה לפעול על דעת עצמו כפי שפעל וכפי שטוענת הנתבעת להגנתה, אלא אך ורק על בסיס מידע, נתונים והוראות שקיבל מהנתבעת ומאימה.

לטענתו, בתחילה אכן ביקשה התובעת להבטיח רק את תשלום מזונות הילדים, אך בשלב מאוחר יותר ננקטו הליכים נוספים, לרבות בקשה למשמורת ולמדור, צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד בעלה של הנתבעת, תביעה להחזר מחצית מתשלומי משכנתא ודמי שכירות בקשר עם דירת בני הזוג, וכמו כן ננקטו הליכי הוצאה לפועל בשל אי תשלום חוב מזונות על ידי הבעל. נטען גם כי נעשתה פנייה למוסד לביטוח לאומי על מנת לעקל את כספי הבעל, כנגד תשלום מזונות ויתרת חובותיו לנתבעת.

התובע טוען כי בגין גבייה בהוצאה לפועל נחתם הסכם נוסף מתאריך 16.5.2009 לפיו התחייבה הנתבעת כי התובע ימשיך בגביית חובות הבעל למשך 50 חודשים, באותו מחיר ולפי אותו הסכם שכר הטרחה הנ"ל (להלן: "הסכם ההוצל"פ").

התובע מפרט כי כל פעולותיו נעשו לבקשתה של הנתבעת ועל בסיס פרטים ונתונים שמסרה הנתבעת. לטענתו, בתיק ההוצאה לפועל כנגד הבעל, נגבו מספר תשלומים והנתבעת קיבלה שיק בכל תשלום ותשלום, בניכוי שכר טרחה כמוסכם.

למרות כל אלה, הנתבעת לא שילמה את חובה לרבות מלוא השכר המוסכם בגין תביעת המזונות, ובתאריך 22.5.2009 אף הודיעה לתובע על "הפסקת עבודה והפקעת יפוי כח".

עוד טען התובע, כי לאחר הגשת התביעה, הציע לו אביה של הנתבעת לסיים את המחלוקת בפשרה תמורת סך 50,000 ₪, אך בשל סרוב לדרישתו כי על הסכום יווסף מע"מ, דחה התובע הצעה זו.

מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע נהג להתארח בבית משפחתה לעיתים קרובות ועקב כך נוצרו בין הנתבעת ומשפחתה ובין התובע יחסי קירבה ואמון. לאור זאת, נחשף התובע לבעיותיה של הנתבעת ובעלה והציע לה את עזרתו.

הנתבעת טוענת כי התובע פרש בפניה מסכת ארוכה של הליכים משפטיים וציין כי אלה לא יעלו לה דבר, אולם הנתבעת הבהירה כי מבוקשה הינו "...פסק דין של מזונות ותו לא"; הנתבעת טוענת כי לא ביקשה כל תביעה אחרת זולת תביעת מזונות ולא עלתה על הפרק כל תביעה אחרת למעט "שיחה כללית" בענין.

לטענתה, אכן חתמה על ההסכם בעיקר מול השורות שנרשמו בכתב ידו של התובע והגדירו את מהות הטיפול – תביעת מזונות. כאשר נדרשה לחתום על המשכו של ההסכם (שם מודפס שכ"ט בגין הליכים אזרחיים, מקרקעין ועוד), שאלה במה מדובר ולטענתה התובע השיב כי מדובר בחוזה סטנדרטי שלא מחייב אותה, מלבד מה שנרשם בכתב ידו.

לטענתה לא קראה את שאר הסעיפים והתובע אף לא טרח להסביר לה אותם. לשיטתה, התחייבה לשלם רק 2,000 דולר בגין תביעת המזונות ותו לא.