שמחי ואח' נ' חדד ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנטען שנגרמו לתובע ושמקורם בהזנחה ואי טיפול בתקלת נזילה שארעה בדירת מגורים, אותה שכר התובע מהנתבעת.

לטענת התובע, הוא שכר, ביחד עוד שני שותפים, דירת מגורים מהנתבעת, ונכנס אליה בחודש ספטמבר 2009. לטענתו, מרגע כניסתו לדירה פקדו את הדירה הפסקות חשמל חוזרות ונשנות, שמקורן, כך התברר לאחר מכן, בנזילת מים מהקומה שמעל, השייכת לצד ג'. לטענת התובע, עם כניסתו לדירה הוא הפנה תשומת לב הנתבעת להפסקות החשמל, ולאחר כחודש החל להבחין בנזילה בקיר חדר השינה שלו.

בשלב זה, כשהבחין בנזילה, פנה לנתבעת (דרך בעלה) וביקש שתתקן את הנזילה כיוון שהמגורים בדירה וחדר השינה הפכו לבלתי נסבלים.

התובע נשאר בדירה למשך 7 חודשים ואז עזב אותה. מה שהחסיר התובע מכתב התביעה היתה העובדה שהנזילה תוקנה בתוך וכי נשאר בדירה מספר חודשים לאחר האירוע.

לטענת התובע, מהנזילה נפגעו חפצים רבים שהיו לו ושהונחו על הרצפה, ובכלל זה נרתיק של גיטרה, תיקו ובו ספרים, מכשיר נייד וכן ארנק ותמרוקים.

במהלך הדיון התברר כי הנתבעת פנתה במיידית לצד ג' וזה אכן הפעיל את חברת הביטוח שלו, אשר הגיעה למקום וביצעה תיקון באמצעות איש מקצוע. ואולם, התיקון הראשון לא צלח והנזילה המשיכה, ועל כן היה צורך בתיקון נוסף, שלאחריו הופסקה הנזילה בסוף חודש דצמבר 2009 או בתחילת חודש ינואר 2010.

הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי, וטענה להגנתה כי התובע יודע שמקור הנזילה בצד השלישי וכי מיד כשהתבקשה פעלה למול הצד השלישי לתיקון הליקויים.

הצד השלישי, אשר אף הוא הגיש כתב הגנה, טען כי מדובר היה באירוע פתאומי וסמוי שלא קדמו לו סימנים מנבאים וכי מיד עם גילוי הרטיבות פעל באופן סביר לתיקון התקלה.

הן הנתבעת והן צד שלישי טענו כי סכום הפיצוי מופרז ביותר.

הלכה היא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", וכי על התובע להוכיח תביעתו כדבעי. בהקשר זה, על התובע להוכיח אחריותה של הנתבעת לנזילה ולנזקיו וכן עליו להוכיח את נזקיו עצמם, לרבות ערכם, ואת הקשר הסיבתי שבין האירוע המזיק לנזקים שהוכחו.

בדיון הראשון, מיום 27.7.2010 אישר הנתבע כי עזב את הדירה כחצי שנה מאז נכנס אליה וכי הנזילה תוקנה כשלושה חודשים לפני שעזב את הדירה.

במהלך הדיון הנוסף, שהתקיים ביום 16.11.11, לא הצליח התובע להסביר את עילות התביעה והסעדים הנדרשים.

לדבריו, הוא לא שמר הוכחות על הציוד שניזוק, וגם לא שמר את הציוד עצמו. את עיקר הפיצוי הוא תובע בגין שכר הדירה ששילם לטענתו כשלא היה ראוי לגור באותה דירה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבור כי עיקרה של התביעה להידחות.

בית המשפט אינו יכול לפצות אדם שאינו מוכיח נזקו. טענה לפיה נפגעו מספר פריטים וערכם נקוב, אינה מספקת בנסיבות העניין. התובע טען למשל כי המכשיר הסלולרי שלו נפגע, אולם לא הביא כל אסמכתא לתיקון הנזק ומדובר בנזק נטען של כ- 2,500 ₪ לדברי התובע. כך גם לגבי נרתיק הגיטרה. איני יכול לדרוש מהתובע לאמוד ערכם של ספרים ישנים אולם בוודאי שיש לדרוש מהתובע לפחות לספק ראיה לנזק לגביהם. התובע אפילו לא הצליח להסביר לבית המשפט בכמה ספרים מדובר במדוייק.

יתרה מכך, התובע זיהה את הנזילה ולמרות זאת המשיך לדבריו להניח דברים על הרצפה. בכך הוא תרם בעצמו לנזק הנטען על ידו [שלמעשה גם לא הוכח].

אני לא מקבל תביעתו של התובע להחזר שכר הדירה במלואו. התובע נהנה מהדירה, ואף אם לא נהנה באופן מלא, בוודאי שאינו יכול ורשאי לדרוש מלוא סכום שכר הדירה. במיוחד כאשר לא ביקש לעזוב.

התובע אישר כי הנזילה תוקנה לאחר כשלושה חודשים. מדוע אם כן סבור התובע כי עליו לזכות בהחזר שכר דירה למלוא תקופת השכירות? לתובע הפתרונים.

ראש הנזק היחיד אותו זכאי התובע לתבוע, בנסיבות בהן תוקנה הנזילה, הוא אותה אי נוחות. ואולם, מדובר בראש נזק שעניינו נתון לאמדן ולהערכת בית המשפט.