שמואלי נ' גדלי

החלטה

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ- כב' הרשמת עדי אייזדורפר, מיום 6/12/10 בתיק הוצל"פ 2007867-06-10 , אשר דחתה את בקשת המבקשת לביטול צו הגבלת יציאה מן הארץ. יחד עם הבקשה הוגשה בקשה למתן סעד זמני הזהה למבוקש במסגרת הבר"ע.

החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

2. בחנתי את טענות הצדדים- בכתב ובמסגרת השלמת הטיעון מהיום. על יסוד כל אלה ראיתי לדחות את הבקשה. זאת- מנימוקי התגובה וטיעוניו של ב"כ המשיב שכדי לא להאריך- לא אחזור עליהם אחד לאחד, הגם שעמדתו ככלל מקובלת עלי, ואסתפק בפירוט עיקר הנימוקים שהובילוני למסקנה אליה הגעתי, בקליפת אגוז.

3.תיק ההוצל"פ הנ"ל נפתח עוד בשנת 2006 בגין חוב שמקורו אי עמידת המבקשת בהסכם פשרה מיום 13/9/04 שהתגבש בתיק תמ"ש (ראשל"צ) 16210/04. במסגרתו- התחייבו המבקשת ובעלה, בשם עצמם ובשם חברה שבבעלותם, לשלם למשיב את הסך של 95,000$ ארה"ב (להלן: "החוב"). הסכם פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ.

אין חולק כי מאום לא שולם ע"י המבקשת או מי מהמחייבים האחרים ע"ח החוב הנ"ל.

4.אין חולק כי המבקשת הייתה אז ועודנה כיום בעלת אזרחות ישראלית. לטענתה-היא מתגוררת בחו"ל מזה 5 שנים ויש לה אשרת שהיה קבועה בארה"ב, החל מחודש 6/10, אחרי הבקשה. אישור כזה - כידוע, אינו בגדר תושבות לא כל שכן בגדר מעמד מעבר לכך.

המבקשת מצהירה שעזבה את הארץ ללא כל כוונה לשוב אליה, ומצהירה שאין בבעלותה בארץ נכס או הכנסה כלשהם.

אציין כי מן המצוי בתיק עולה שיש למבקשת הורים ומשפחה המתגוררים בארץ וכי היא בקרה בארץ 4 פעמים (ולא 3, כפי שצוין) מאז נפתח כנגדה תיק ההוצל"פ הנ"ל בגין אי תשלום החוב על ידה (ראו למשל בתצהיר המבקשת שצורף לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה ותדפיס משרד הפנים).

מתדפיס כניסות ויציאות מהארץ עולה גם לכאורה כי כל כניסה היתה למשך מס' חודשים כ-2 ח'; 4 ח'; 5 ח'; והאחרונה- בה בקשה לעזוב בחלוף כשבועיים מאז הכניסה לארץ.

5.ביום 15/2/10 הגיש המשיב- הזוכה בתיק ההוצל"פ , בקשה מחודשת לעיכוב יציאת

המשיבה מן הארץ. ביום 2/12/10 הגישה המבקשת בקשה לביטול הצו הנ"ל.

כב' הרשמת אייזדורפר- בהחלטה מאותו יום, קבעה כי "על מנת שניתן יהא להידרש לבקשה על החייבת למלא שאלון ערוך ומאומת כדין ולצרף מסמכים המעידים על היכולת הכלכלית הנטענת".

המבקשת הגישה שאלון שלא נתמך בכל מסמך ובו הצהירה שאין לה כל הכנסה או נכס בארץ, מבלי שתתייחס ליכולתה הכלכלית, הכנסותיה ומצבה הכלכלי- כפי שהוא בחו"ל.

6. בהחלטה נוספת מיום 2/12/10, נדרשה החייבת המבקשת לפרט את נכסיה והכנסותיה כפי שהם אף בחו"ל.

בבקשה שהוגשה לכב' הרשמת, טען ב"כ שאין כל מקום לחייב אזרח שחדל להתגורר בישראל באופן קבוע להצהיר על הכנסותיו בחו"ל. משכך- עתר לדון בבקשתה לביטול ההגבלה כפי שהוגשה.

7.כב' הרשמת – בהחלטה מיום 6.12.10, קבעה כדלקמן:

" 6. על פי סעיף 66ב לחוק ההוצל"פ, רשאי רשם ההוצל"פ להטיל על חייב הגבלות שונות, וביניהן עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ (סעיף 66א(2)), אם התקיימו בעניינו של החייב התנאים המפורטים בסעיף 66ב לחוק.

7. על פי סעיף 66ב לחוק, ניתן להטיל ההגבלות המנויות בסעיף 66א על חייב שהינו בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו, וזאת אם חלפה חצי שנה מיום המצאת האזהרה, כשהחוב הפסוק עולה על סך של 2500 ₪ במצטבר, או אם חלפה שנה מיום המצאת האזהרה, והחוב בתיק הבודד עולה על סך של 50 0ש"ח. על חייב שכזה ניתן להטיל את ההגבלות המנויות בסעיף 66א, ובכלל זה, כאמור, עיכוב יציאתו מן הארץ.

8. במקרה דנן חלפו למעלה מ – 3 שנים ממועד המצאת האזהרה לחייבת. מאז מועד זה ועד היום לא טרחה החייבת לשלם דבר על חשבון החוב הפסוק. החייבת לא הגישה בקשה למתן צו חיוב בתשלומים בעניינה, ולא מילאה אחר האמור באזהרה. גם עתה, למרות ההחלטה שניתנה בעניינה, לא מלאה החייבת אחר הדרישה למלא שאלון ערוך ומאומת כדין, נתמך במסמכים המעידים על היכולת הכלכלית הנטענת, ונמנעה מלעשות כן גם לאחר החלטה מפורשת. משכך, לא עמדה החייבת בנטל הרובץ לפתחה בהתאם להוראות סעיף 7ג לחוק ההוצאה לפועל, להוכיח את מידת יכולתה לפרוע את החוב, ועל כן יש לקבוע כי מדובר בחייבת בעלת יכולת המשתמטת מתשלום חובותיה.