שמואלי ואח' נ' דרזנין ואח'

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת כב' הרשם יובל גזית (כתוארו אז) מיום 22.8.10 במסגרת ת"א 175865/09 ולפיה התצהירים אשר הוגשו במסגרת בקשת המערערים לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 31.12.09, ייחשבו ככתב הגנה מטעם המערערים.

2.המערערים טוענים כי לאחר ביטול פסה"ד הם התפנו לגבש כדבעי את כתב הגנתם ופרטו בהרחבה את טענותיהם ואף צורפו טענות ועובדות נוספות, אשר כלל לא עלה הצורך לציינם במסגרת התצהירים שהוגשו בתמיכה לבקשה לביטול פס"ד המהווה הליך ביינים בלבד ואשר לא היה בידי המערערים אפשרות לגבשם במועד הגשת הבקשה ובתצהירים, כדוגמת סעד מן הצדק עפ"י דיני הגנת הדייר ואף ציינו זאת במפורש במסגרת סעיף 17 לבקשה לביטול פס"ד.

המערערים טוענים כי במקרה דנן, לאחר הליך הביינים במסגרתו בוטל פסה"ד, שבה התובענה להתברר בסדר דין רגיל, ומשכך נדרשים המערערים להגיש את כתב הגנתם עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (להלן:"תקסד"א").

לטענת המערערים ההחלטה מונעת מהם לפרוס את מכלול הטענות, הפלוגתאות והעובדות הנדרשות לצורך ההכרעה בתובענה ותיפגע הגנתם, במיוחד כאשר הנכס נשוא התובענה שבמחלוקת מהווה את מקור פרנסתם.

3.ב"כ המשיבים טוען כי דין הערעור להידחות.

לטענת המשיבים ההחלטה כי התצהירים ישמשו כתב הגנה הינה החלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך המשפטי ומשכך ולאור סעיף 90 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984, היה הרשם רשאי להורות כפי שהורה ואמצעי זה נועד על מנת שלא לאפשר למערערים שטענותיהם לגוף התביעה הסתברו כמופרכות, לשנות גרסתם ולהמציא טענות חדשות שאינן מתיישבות עם מה שנטען על ידם בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית.

המשיבים טוענים כי גם בבקשה לביטול פס"ד על הנתבע להיכנס לפרטי הגנתו ולפרט במה הוא חולק על כתב התביעה וכן ששינויי הגרסה שבכתב ההגנה החדש מטעם המערערים מנוגדים לנאמר בתצהיריהם והינם מעשה שאין להתירו.

זאת ועוד; כפי שציין כב' הש' עודד מאור, הרי שלמערערים האפשרות לבקש לתקן את כתב הגנתם, קרי את התצהירים שהפכו לכתב הגנה, אולם מאחר והגשת בקשת התיקון כרוכה בהגשת תצהירים, המערערים מנסים בכל דרך להימנע מכך.

4.בנוסף, הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת הערעור שבפני.

בהתאם להחלטתי מיום 24.12.10 הוגשה תגובה מטעם המשיבים ובהחלטתי מיום 23.1.11 בנוגע לבקשה "לאורכה להגשת עיקרי טיעון ושלא לדון בערעור עד למתן החלטה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור" קבעתי כי במסגרת פסה"ד אתייחס גם לנושאהארכת המועד.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבים ובנספחים שצורפו להן ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.ראשית, אדון בבקשה להארכת מועד.

המערערים טוענים כי ההחלטה בגינה מוגש הערעור הובאה לידיעתם רק ביום 13.10.10 ובהתחשב בכך כי בגין החלטה זו כבר הוגשה בקשה לביהמ"ש ביום 3.11.10 ובכך שהחלטת ביהמ"ש מיום 29.11.10 אפשרה למבקשים להגיש את הערעור עד ליום 30.12.10, הערעור הוגש במועד והבקשה להארכת מועד מוגשת מטעמי זהירות.

המשיבים טוענים בתגובתם מיום 6.1.11 כי אין ממש בטענתם של המערערים כי כב' הש' עודד מאור האריך להם את המועד להגשת הבקשה עד ליום 30.12.10 והמערערים לא ציינו כל סיבה שמנעה מהם להגיש את הערעור.

ב.תקנה 400 לתקסד"א קובעת כי:

"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה, והוראות פרק זה, למעט סימן ד', יחולו על הערעור האמור בשינויים המחוייבים".

בהתאם לתקנה 528 לתקסד"א, בית המשפט רשאי להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שירשמו".

ג.בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 29.11.10 בפני כב' הש' עודד מאור עולה כי לאחר שב"כ הנתבעים – המערערים הודיע כי הוא מתכוון להגיש בקשה לתיקון כתב הגנה ולשקול את האפשרויות העומדות בפניו, הוארך המועד להגשת הבקשות אותם מתכוונים הנתבעים להגיש עד ליום 30.12.10.

מעיון בפרוטוקול עולה כי, כפי שטוען ב"כ המשיבים, המועד הוארך בנוגע לבקשות שיוגשו במסגרת ההליך בתיק האזרחי שמתנהל בפני כב' הש' עודד מאור ואין להסיק מכך דבר בנוגע לערעור שבפני.