שמואלי ואח' נ' גרינשפן ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בפתח תקווה (כב' הרשמת הבכירה איילת הרץ) שעניינו תאונת דרכים שהתרחשה בבוקרו של יום 16.8.12 בירושלים.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, בהגיע רכב המבקשים, שהיה נהוג בידי המבקש 2 לצומת בכיוון נסיעתו, הגיע רכב המשיב מצידו הימני, כשהוא מתכוון לפנות שמאלה בצומת, שני כלי הרכב התנגשו זה בזה ונפגעו בחלקם הקדמי. לטענת המבקשים לא ציית רכב המשיב לתמרור "עצור" הקבוע בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת בחוזר זהירות ולא נתן זכות קדימה לרכב המבקשים, ונוכח האמור נגרמה התאונה.

המשיב מצידו טען, כי התאונה נגרמה בשל רשלנות נהג המבקשים אשר נכנס לצומת במהירות מופרזת, ברשלנות ובחוסר זהירות.

בית המשפט קמא, לאחר ששמע את עדויות הנהגים המעורבים ועד נוסף, נוסע ברכבם של המבקשים, העדיף את גרסת המשיב, ודחה את תביעת המבקשים.

תמצית טיעוני המבקשים היא, כי בית המשפט התעלם מחלק מעדות המשיב, בה הודה למעשה כי נעצר באמצע נתיב התנועה, ועל כן היה מחוייב לקבוע כי המשיב הוא זה שגרם לתאונה ולקבל את התביעה. לטענת המבקשים, המדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, שאינה תובעת דיונים ארוכים וטענות מקדמיות, וכי הראיות האוביקטיביות וההיסק ההגיוני המתבקש מהן סותרים את גרסת המשיב. עוד טוענים המבקשים כי הכלל הוא שבכל מקרה בו שני כלי רכב מתקרבים לצומת, חייב הנהג שמוקנית לו זכות הקדימה לעצור ולא רק להאיט, וזאת שמא לא יעשה כן רעהו. בנסיבות אלה פסק הדין "עלול להנציח טעות שתשמש בפסיקת בתי משפט בתביעות דומות", ולכן יש להתערב בו.

עוד טוענים המבקשים טענות כנגד גרסת המשיב 1 בדבר בדיקתו את הצומת קודם כניסתו אליה, שדה הראיה הקיים, ממצאים שהיו אמורים להימצא ושלא נטען כי נמצאו (כגון סימני בלימה), ויחוס מסקנות שגויות לעדות העד מטעם המבקשים, בין היתר לדבריו כי נחפז לבית הכנסת, תחת יחוס מצב זה למשיב שציין מצידו כי היה באיחור למקום עבודתו. בנסיבות אלה טוענים המבקשים, יש להתערב בפסה"ד, זאת לא כהתערבות בממצאים, אלא במוסק מהן בטעות על ידי בית המשפט קמא.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין וכן בתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי להיעתר לה. בית המשפט קמא סמך את תוצאת פסק דינו על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים. כידוע, משמדובר בקביעות מסוג זה המבוססות בין היתר על התרשמות הערכאה הדיונית והאמון שמצא בראיות אלה ואחרות, נמנעת ערכאת הערעור מהתערבות בממצאים אלה, אלא במקרה חריג, שאינו מתקיים בענייננו.

כך למשל התרשם בית המשפט קמא מעדותו "הרהוטה, הבהירה והעקבית" של המשיב וקבע כי "היא מהימנה עלי". (עמ' 2 לפסה"ד ש' 17-18). לעניין זה קבע ביהמ"ש כי מקובלת עליו גרסת המשיב לפיה ציית לתמרור עצור ורכב המבקשים טרם נכנס לשדה ראייתו, אלא רק לאחר שהחל לחצות את הצומת ועל כן לא היה בידו למנוע את התאונה (עמ' 3 ש' 1-9). בד בבד עם האמור לא מצא בית המשפט קמא כי המבקשים הצליחו להטות את הכף לזכותם ולהרים את הנטל המוטל עליהם (ש' 21-22). בנוסף מצא ביהמ"ש ספקות באמיתות גרסת המבקשים ותמיכה דווקא בעדות המשיב, וזאת נוכח הטענה לפיה המבקשים היו בנתיב הימני, והתאונה אירעה בנתיב השמאלי (ש' 25-29), תמיכה בגרסת המשיב כי המבקש והעד ציינו שהינם ממהרים לביהכ"נ, דבר שנתמך בגרסת העד מטעמו של המבקש ושלא היה זכור למבקש עצמו בעדותו (ש' 31-33), כמו גם העובדה, כי על אף שהמבקשים ציינו שהיה נוסע נוסף ברכבם, לא הובא זה לעדות על ידם (ש' 35-36).

אינני רואה איפוא עין בעין עם המבקשים את טענתם, כי "המדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה", וסבורני כי מסקנה זו אינה מתקיימת בענייננו וכי בית המשפט קמא רשאי היה בהחלט להסיק את המסקנות שהסיק מהראיות שבאו לפניו. אינני סבור גם שהמדובר בשאלה עקרונית שיש בה כדי להנציח טעות ולהשפיע כתקדים על פסיקה אחרת, שכן המדובר במחלוקת נקודתית, הנסמכת על הראיות שהובאו קונקרטית בתיק מושא בקשה זו.

תכלית ההליך דנן, הינה לפשט, ליעל ולהנגיש את בירור המחלוקת בין הצדדים באופן מהיר ותכליתי, ובמקביל, מנחה תכלית זו גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק דין אשר ניתנת במשורה ובמקרים חריגים בהם, כפי שציינו אף המבקשים, נמצאה טעות בולטת על פניה או שהמדובר בשאלה עקרונית.

נסיבות ענייננו אינן מקיימות לדעתי את הדרישות האמורות, ועל כן, לא מצאתי הצדקה להתערבות ערכאת הערעור.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' סיון תשע"ג, 17 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: