שמואל נ' טכנולוגיות לרכב בע"מ-ח.פ.

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותם בגין תשלום דו"ח תנועה כמו גם פיצוי בגין טרחה , עוגמת נפש ולשון הרע.

לטענת התובעים ביום 21.8.2008 הוכנס רכבם למוסך הנתבעת. לאחר תיקון הוחזרה החזקה ברכב לתובעים ואולם מספר חודשים מאוחר יותר נתברר להם להפתעתם כי קיבלו דו"ח על נסיעה במהירות מופרזת מיום 21.8.2008 בשעה 14:32 דהיינו בשעה שהרכב היה בחזקת הנתבעת.

מנהלי הנתבעת סירבו לשאת באחריות ולשלם את הדו"ח וזאת על אף פניות של התובעים בעניין זה. נוכח כך הוגשה התביעה בפני.

בכתב ההגנה טענו מנהלי הנתבעת כי הרכב נתקבל לטיפול ביום 20.8.2008, ולאחר טיפול הוחזרה החזקה בו לידי התובעים בבוקרו של יום 21.8.2008, זמן רב קודם מועד קבלת הדו"ח. עוד נטען כי התשלום עבור הטיפול שולם אומנם בצהרי יום ה-21.8.2008, אך זאת לאחר שהרכב הועבר לידי התובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי (ארוכות) את הצדדים בפני בשני מועדים נפרדים, ונתתי דעתי למכלול המסמכים שהוצגו לי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

בכתב התביעה טענה התובעת כי הרכב הועבר לטיפול הנתבעת ביום 21.8.2008 בשעות הבוקר. בהמשך נטען כי בסביבות השעה 12:00 צלצל בעל המוסך לטלפון הנייד וביקש אישור לתיקון מסרק ההגה.

בהמשך יצר מנהל הנתבעת קשר עם התובעת בשנית והודיע לה כי היא יכולה להגיע על מנת ליטול את הרכב.

לטענת התובעת היא הגיעה למוסך בשעה 14:49 והעבירה באותו מועד את כרטיס האשראי לצורך תשלום.

טענות אלו אינן דרות בכפיפה אחת עם המסמכים והנתונים שהוצגו לי, לרבות אלו שהוצגו לי על ידי התובעת עצמה.

התובעת הגישה לעיוני דו"ח פירוט שיחות שאותן ערכה ממכשיר הטלפון שלה.

מדו"ח זה עולה לכאורה כי עיקר שיחות הטלפון שבין הצדדים בוצעו ביום 20.8.2008 ולא ביום 21.8.2008.

טענת התובעת בעניין זה כי ביקשה לתאם את מועד הגעתה לטיפול, אינה סבירה בעיני. אין צורך בשלוש שיחות לצורך תיאום כניסת רכב למוסך. בוודאי כאשר שיחה אחת בת כחמש דקות בוצעה עוד בבוקר.

מאידך, ביחס ליום 21.8.2008 נמצאה שיחה אחת בודדת בשעות הצהריים.

בכתב התביעה לא טענה כלל התובעת כי היא זו שיצרה קשר עם הנתבעת לצורך בירורים שונים אלא שנתקבלו מן המוסך שתי שיחות טלפון (ממר נחום) האחת ביחס לצורך בתיקון מסרק ההגה ועלותו, והשנייה על כך שהרכב מוכן.

בנוסף, לטענת התובעים מועד קבלת הדו"ח היה בשעה 14:32.

התובעת העידה כי שילמה את התמורה בשעה 14:49, ומכאן שהגיעה למקום וקיבלה את הרכב מספר דקות קודם לכן.

ספק גדול בעיני אם יכול היה להיווצר מצב שבו רכב התובעים היה מחוץ למוסך בשעה 14:32 והתובעת הספיקה לקבל את החזקה בו קודם לשעה 14:49 ולשלם תמורתו.

דווקא גרסת הנתבעת על פיה הדו"ח התקבל בדרך למוסך, על ידי התובעת, אשר הגיעה למקום לשלם בלבד, אך קיבלה את הרכב עוד בבוקרו של אותו יום, סבירה יותר בעיני.

לטענת התובעים הדו"ח התקבל מספר חודשים לאחר אותו מועד. עם זאת, הפנייה לנתבעת נעשתה זמן רב לאחר מכן. פרק זמן ארוך זה, מעלה קושי של ממש ליתן אמון בגרסת התובעים.