שמואל ביצ'צ'ו נ' חברת רון תשתיות ופיתוח ואח'

פסק דין

1.האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע, או יחסי שותפות, היא השאלה העומדת לפתחנו בתיק זה.

רקע

2.התובע והנתבע הינם קרובי משפחה, סיכמו ביניהם על שיתוף פעולה עסקי, בעסק העוסק בתשתיות ופיתוח (להלן:"רון תשתיות ופיתוח"). הצדדים חלוקים האם מדובר ביחסי עבודה או שותפות. רון תשתיות ופיתוח הוציא לתובע תלושי שכר חלקיים. החל מחודש 2/09 התובע חדל מלהיות בהליכי פשיטת רגל ובתחילת חודש 7/09 פתח עוסק מורשה והחל להוציא חשבוניות מטעמו (ר' עמ' 7 שורות 29-30 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.12). בין בעלי הדין ישנם תביעות נוספות שמתנהלות בבתי משפט אחרים. התביעה כנגד הנתבעת - חברת רון תשתיות ופיתוח נמחקה, כמפורט בהחלטת בית הדין מיום 3.3.11. הצדדים הסמיכו את בית הדין לדון כדן יחיד.

הראיות העיקריות שהוגשו בתיק זה

3.התובע הגיש תצהיר עדות מטעמו וכן הגיש תצהיר של מר ערן יהב ושל מר יקים בן מלך. התובע ומר ערן יהב נחקרו על תצהיריהם. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן מטעם מר אחמד אבו שולדום, שניהם נחקרו על תצהיריהם.

דיון והכרעה

4. השאלה המקדמית – היורדת לשורש סמכותו העניינית של בית דין זה היא האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע, או יחסי שותפות.

התובע שותף או עובד?

המסגרת המשפטית

כבר נקבע כי:

"היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהוויתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה'". ראה: דב"ע (ארצי) נד/77 – 3, פנינה רוטברג - תדיראן בע"מ, פד"ע כז 454, 462 (1994).

6. בפסיקה נמנו מבחנים רבים לזיהוי 'עובד'. אולם במקרה הנוכחי המבחן המרכזי לזיהוי יחסי הצדדים היא שאלת המטרה העיקרית של ההתקשרות בין בעלי הדין, רלוונטי לעניינו את שנפסק בענין עזבון בלה ורי: ראה: דב"ע (ארצי) לד/3-60, עיזבון בלה ורי המנוח - "לאורווי" בע"מ, פד"ע ו' 10 (1974):

"ביסודם של יחסי עובד-מעביד מונחת התקשרות חוזית, עת המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ביצוע עבודה. ביצוע העבודה צריך שיהא מטרה בפני עצמה, ולא תוצאה נלווית להשגת מטרה אחרת ( צ' בר-ניב, דיני עבודה, ב"סדרי שלטון ומשפט", ע' 494).

כך למשל, אין התקשרות בין שניים לשם הקמת שותפות שמפעלה תהיה נגריה, מביאה, כשלעצמה, ליחסי עובד-מעביד בין השותפות לבין כל אחד מהשותפים, אף אם כל אחד מהשניים יעבוד בנגריה; המטרה העיקרית של ההתקשרות היא ניהול 'מפעל' משותף, והעבודה רק נלווית לאותה מטרה. כך אין עצם עבודתו של כל אחד מעשרה נגרים, המהווים אגודה שיתופית, בנגריה של האגודה, מביאה ליחסי עובד-מעביד בין האגודה לבין כל אחד מהעשרה; העיקר הוא חברות באגודה שיתופית, והעבודה היא פועל יוצא מחברות באגודה שיתופית-יצרנית, וגמר החברות מביא מאליו לניתוק הקשר עם מקום העבודה..." ראה גם: דב"ע (ארצי) נז/3-29, משה שחר נ' משה כץ, (עבודה ארצי) (1997).

7.'שותפות' מוגדרת בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה – 1975 (להלן – הפקודה) כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות". 'קשרי שותפות' מוגדרים בפקודה כקשר "שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים". דהיינו, על מנת לקבוע האם התובע שותף של הנתבע יש להגיע למסקנה כי מטרתם המשותפת של התובעים ושל הנתבע הייתה לשם ניהול עסק לשם הפקת רווחים. קשרי שותפות אינם נושאים בחובם רק את היתרון של חלוקת הרווחים, אלא הם מעניקים לשותף האחד את הכוח לחייב את 'השותפות' ומכאן גם את 'השותף האחר'. לפיכך, יש להבחין הבחן היטב בין 'קשרי שותפות' לבין 'צורות שיתוף' שאינן עולות כדי קשרי שותפות. לעניין זה נקבע בסעיף 2 לפקודה כי:

"לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו, יש ליתן את הדעת על כללים אלה:

(1)שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;

(2)נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;.......

(4)חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;.........