שם טוב נ' מ.י. לשכת תביעות גליל - משטרת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בעכו, ( להלן – "בימ"ש השלום"), אשר ניתן בתיק ת"ד 1934-07 ושבו הכרעת הדין ניתנה ביום 16.2.2011 וגזר הדין ניתן ביום 27.4.11, על ידי השופט יעקב בכר.

כתב האישום שהוגש נגד המערערת יחס לה את העבירות הבאות:

נהיגה ברשלנות, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, (להלן – "הפקודה"), ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה, גרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, (להלן – "התקנות") ועבירה של אי מתן זכות קדימה לפי תקנה 64 (ד) לתקנות בזיקה עם סעיף 68 לפקודה.

בעובדות כתב האישום נטען כי המערערת נהגה ביום 10.8.07 בשעה 15:45, או בסמוך לכך, ברכב מסחרי מסוג פורד, (להלן – "הפורד"),, בכביש 70 בתוך כפר יסיף מכיוון צפון לכיוון דרום.

המערערת הגיעה לצומת הכניסה לתוך כפר יסיף ועמדה לפנות שמאלה ולחצות את הנתיב הנגדי שבו נסע רכב מסוג הונדה, (להלן – "ההונדה"), כשבצומת, שם מוצב תמרור עצור, עמד רכב אחר מסוג פיאט והתכוון לצאת מכפר יסיף ולהשתלב בנתיב הנסיעה מצפון לדרום, ( להלן – "הפיאט").

המערערת נהגה ברשלנות כשפנתה שמאלה לתוך הכפר, מבלי לתת להונדה את זכות הקדימה ועקב כך פגע רכב ההונדה בפורד שנדחף לעבר הפיאט שעמד בצומת.

כתוצאה מהתאונה שבעה אנשים נפגעו בגופם וכלי הרכב ניזוקו.

המערערת כפרה בעובדות כתב האישום ובית משפט שלום שמע את הראיות. בהתאם לראיות המשיבה הרשיע בימ"ש שלום את המערערת בדין וגזר עליה את העונשים הבאים:

קנס בסך 1300 ₪ שישולם ב – 5 תשלומים ו- 3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין והרשעת המערערת בדין.

הכרעת הדין של בימ"ש שלום:

השופט בכר שמע את ראיות הצדדים וסקר עדויות העדים הן אלו של המשיבה והן אלו של המערערת. בהמשך התייחס לסיכומי הצדדים ובעמוד 38 ערך דיון והכריע במחלוקת שבין הצדדים.

בימ"ש שלום הפנה לתקנה 64 (א) (2) לתקנות והקובעת חובתו של נהג המתקרב לצומת ועומד לפנות שמאלה, ליתן זכות קדימה לרכב הבא ממול ונוסע בנתיב הנגדי. עוד נקבע כי על פי ממצאי הבוחן התאונה אירעה בתוך הצומת. בימ"ש קבע כי הוא מאמין לעד סאמר נאסר שהגדירו כעד " ... אובייקטיבי וניטראלי.." שעל פי עדותו קבע כי רכב ההונדה נסע במהירות מופרזת של 85 – 90 קמ"ש, מהירות העולה על המהירות המותרת במקום– עמ' 34.

בימ"ש שלום התייחס למהירות כלי הרכב ובחן את פרק הזמן הדרוש לפינוי הצומת על ידי הפורד מקו העצירה ועד למקום אירוע ההתנגשות, כשבסוגיה זו קבע כי:

" במחלוקת בין הצדדים לעניין זמן פינוי הצומת, קביעתי קרובה לעמדת המאשימה, שזמן פינוי הצומת במקרה דנן אמור היה להיות כ – 3 שניות לכל היותר.".

הגם שבימ"ש שלום הניח כי ההונדה הייתה בקצה העליון (הגבוה) של הירידה , מצא את המערערת אשמה באירוע התאונה, תוך שהוא קובע כי:

" רשלנותה של הנאשמת באה לידי ביטוי בכך שנכנסה לצומת למרות שהבחינה ברכב המעורב הבא אל הצומת, למרות שיכלה/הייתה צריכה להבחין שהנ"ל מגיע במהירות אל הצומת." - עמ' 39.

בימ"ש שלום בחן אם יש בעבודה שרכב ההונדה נסע במהירות מופרזת כדי לפטור את המערערת מאחריות והגיע למסקנה כי רשלנותו התורמת של נהג ההונדה איננה משחררת את המערערת מהאחריות הראשונית לתאונה כי לדעתו היה עליה " ... לחזות מראש מעשה הרשלנות כאמור.", וכי אין בנסיעה במהירות המופרזת כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות המערערת לבין התאונה תוך שהוא מפנה לפסיקה ובסופו של יום קבע כי " ... הן הנאשמת, (המערערת – כ. ס.), והן הנהג המעורב – נושאים באחריות לקרות התאונה." ועל יסוד כל אלה נקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על שניהם.

אולם בשורה האחרונה קבע בימ"ש שלום כי הוא שוכנע: