שלמה יעקב נ' חברון ידין ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת התובע מיום 21.3.12 לתיקון טעות סופר או השמטה שנפלה בפסק הדין מיום 3.3.12, בפסיקת הוצאותיו באופן שבית המשפט יעמידם על הסך של 6,100 ₪ במקום הסך של 2,750 ₪ שנפסק.

2.הנתבעים מתנגדים לבקשה כאמור בתגובתם מיום 22.3.12. לשיטתם, מדובר למעשה בניסיון של התובע לשנות את פסק הדין ואין המדובר בטעות עליה חל סע' 81 א' לחוק בתי המשפט.

3.סעיף 81 (א) לחוק מסמיך את בית המשפט לתקן טעות שנפלה בפסק דין או בהחלטה וקובע את התנאים לכך מקום שאין הסכמה בין הצדדים על הצורך בתיקון. הסעיף קובע כדלקמן:

"מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי, תוך 21 ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה"

4.בע"א 769/77 יוסיפוב נ. יוסיפוב פד לב (1) 667 התייחס בית המשפט לסוגי הטעויות אותם ניתן לתקן במסגרת ההסדר הקודם (תקנה 486) בקובעו כי:

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת ליבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת ליבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההין גם משתמע עליו, היינו בית המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התיחס בית המשפט להיבט זה או אחר שבמחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח הדעת" (שם 670-671).

כללים אלו שנקבעו ביחס לתקנה 46 אשר קדמה לסעיף 81 לחוק יפים ונכונים גם להסדר החדש [ר' ע"א 3197/98 יורשי המנוחה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי פד' נה' (5) 385; ע"א 6091/06 הלון ואח' נ' בלייר ( 13.3.08)]

5.בברם 5720/05 גופר נ' הועדה המקומית פתח תקוה ( 5.8.07) נפסק בין היתר כי:

"סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 81 (א) לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים ש"אינם מסווה לכתיבת פסק דין חדש" (ענין יוסיפוב 671), זאת נוכח עקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהווה סוף פסוק ("גמר מלאכה" - FUNCTUS OFFICIO ) מבחינת בית משפט שנתן אותו. עקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקת ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית והוא משמיע לנו כי תיקונים מהותיים בפסק הדין או בהחלטה ניתן לבצע "אך על דרך של ערעור או עד שבית המשפט לא קם מכיסא המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה שאז עדין נמצא בחזקתו הענין שטיפל בו".

6.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני באי כוח הצדדים סבורני כי אין מקום להעתר לבקשת התובע. התיקון המבוקש אינו בגדר טעות כמשמעה בסעיף 81 לחוק דהיינו השמטה מקרית, טעות בחישוב וכדומה אלא בגדר תיקון מהותי אשר יוביל במובן מסוים לכתיבת פסק דין חדש אשר אין בסמכותי לעשות כן מכח הסעיף הנ"ל.

7.בשולי הדברים יאמר וזאת מתוך זיכרון של כתיבת פסק הדין הנ"ל, הרי שיש ממש באמור בסעיף 9 לתגובת הנתבעים (ר' גם סע' 4 רישא לפסק הדין).

8.אשר על כן, מצאתי לדחות את הבקשה.

9.בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.