שלום נ' שחר ואח'

החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט

1. הרקע לבקשה - פסק בורר שניתן ביום 27.4.11 בהתדיינות שבין המבקש לבין המשיבים 1-2 (להלן- המשיבים), לפיו חוייבו המשיבים למכור שלושה נכסי מקרקעין שנרכשו על ידם ברומניה עבור המבקש ועבור משקיעים ישראליים נוספים, ולהשיב למבקש את חלקו היחסי בתמורה.

בקשת ביטול פסק הבורר שהוגשה ע"י המשיבים- נדחתה על ידי בפסק דין מיום 22.1.12, וכפועל יצוא אושר פסק הבורר, תוך מתן ארכה לביצוע המכירה עד ליום 1.5.12.

הקרקעות לא נמכרו, אף לא החלה פעולה ממשית למכירתם, ומכאן הבקשה.

2. פסק הבורר חייב את המשיבים "לפעול לאלתר למכירת המקרקעין לכל המרבה במחיר בדרך שנמכרים מקרקעין בהוצאה לפועל... כולם על מנת לשלם לו את חלקו היחסי מתמורת המכירה...".

חיוב נוסף בפסק הבורר התייחס לחובת המצאת מסמכים. הבורר הורה "לנתבעים למסור לתובע לעיונו בישראל את ספרי החשבונות של המיזמים וכן את כלל הנספחים לכתב ההגנה, כשהם מתורגמים נוטריונית לעברית".

3. אין מחלוקת כי המקרקעין טרם נמכרו וכי המסמכים לא נמסרו. המשיב 1 טוען כי הוא מרושש כלכלית ואין ביכולתו לממן את תרגום המסמכים. באשר למכירה - נטען על ידו כי נושיו הוציאו נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ כך שאין ביכולתו לנסוע לרומניה.

המשיב 3, עו"ד במקצועו, שהינו הנאמן על המקרקעין (להלן- עו"ד יחזקאל) טוען כי פסק הדין לא ניתן נגדו ולפיכך לא ניתן לפתוח נגדו בהליכי ביזיון. לגופו של עניין נטען על ידו כי הינו עושה את כל המאמצים על מנת למכור את המקרקעין, אולם קונים- אין. עוד הוצהר על ידו כי הודיע למבקש כי ספרי החשבונות פתוחים לעיונו במשרדו.

4. בדונו בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, יתן דעתו בית המשפט לשאלות הבאות: האם הצו השיפוטי הנדון בבית המשפט, שהופר, הוא ברֿ- אכיפה בדרך של ביזיון בית משפט, האם הצו השיפוטי הופר, האם ההפרה היא כזו, שתיקונה יהא על דרך של סנקציה על פי סעיף 6 לפקודה, ומהי הסנקציה שתוטל על הממרה. נקבע בפסיקה, כי גם אם סבור בית המשפט כי הוכחה בפניו הפרה של צו שיפוטי, עדיין אין בכך כדי להוביל למסקנה כי יש ליתן צו לפי פקודת בזיון בית המשפט, וזאת בשל אופיו הקיצוני של צו זה ( רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4)49)

 עוד יש להזכיר כי צו על פי פקודת ביזיון בית המשפט הוא צו הצופה פני עתיד ומטרתו איננה להעניש את המפר, אלא בעיקר למנוע את המשך ההפרה על ידי כפיית ביצוע, בדרך של מאסר או קנס. נקבע, לא אחת, כי מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, דהיינו תכליתה להביא לידי כך שצווי בית-המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל.

5. באשר לטענת עו"ד יחזקאל לפיה לא ניתן לנקוט נגדו בהליכי ביזיון באי היותו צד לפסק הבוררות ולפסק הדין שאישר את פסק הבורר-- נפסק כי הסמכות לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט "לכוף אדם" אינה מכוונת רק כלפי בעלי הדין בלבד, וכי "ניתן לכוף גם בנקיטת אמצעים כלפי אדם שאינו החייב על פי הצו, אך שמעשיו או מחדליו הם המביאים להפרת הצו...גם כלפי "הזרים" המביאים לידי הפרת הצו על ידי החייב..." (ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ ואח', פ"ד לד (4) 232).

6. במהלך הדיון שהתקיים בפני ומתגובת עו"ד יחזקאל הבינותי כי אכן נעשו מאמצים למכור את המקרקעין, אולם אלו לא צלחו. עו"ד יחזקאל נסע לרומניה, פרסם מודעות בעיתוני רומניה (המודעות הוגשו לבית המשפט) ואף יצר קשר עם עו"ד מקומי. מאחר ומדובר במקרקעין המצויים מחוץ לגבולות ישראל- הקושי ברור. עובדת אי מכירת המקרקעין, היא לבדה, אין בה כדי להפעיל אוטומטית, לפחות בשלב זה, את הסנקציה החריפה לפי פקודת הביזיון, משלא נסתרה עדותו של עו"ד יחזקאל בדבר נסיונותיו הכנים לבצע מכירה ובדבר העדר קונים לאור המצב הכלכלי. כמובן שככל שיחלוף הזמן, ההצדק לאי ביצוע המכירה, ילך ויפחת.

7. ובאשר לאי תרגום המסמכים- מצוקה כלכלית אינה הצדק לאי ביצוע פסק דין. משמדובר בצו עשה, להבדיל מחיוב כספי שניתן לממשו בהוצאה לפועל, ושרק המשיב 1 יכול לבצעו, איני רואה מנוס מהפעלת הפקודה, מה גם שפרק הזמן שעמד לרשות המשיב 1 עומד לחובתו.

ובאשר לחשבונות- משהצהיר עו"ד יחזקאל כי הוא נכון להעמיד את החשבונות לעיונו של המבקש- אני מורה לו לעשות כן.

התוצאה

א. באשר להפעלת סנקציה מחמת אי מכירת המקרקעין- הבקשה נדחית בשלב זה. המבקש יהיה רשאי לשוב ולפנות בסוגיה זו כעבור חצי שנה, אם עד אז לא תתבצע מכירה, או בהינתן שינוי נסיבות.

ב. באשר לחובת תרגום המסמכים- ניתנת למשיב 1 ארכה עד ליום 30.8.12 להמציא למבקש את תרגום המסמכים לרומנית כפי שהורה הבורר. לא יומצאו כל המסמכים עד למועד זה, ישלם המשיב 1 למבקש בגין כל יום של הפרה סך של 1000 ₪.

ג. באשר לחיוב להמצאת חשבונות- תוך 10 ימים יתואם מועד לעיון ועו"ד יחזקאל יעמיד לרשות המבקש את כל חשבונות המיזם לעיונו, תוך מתן אפשרות לצלמם. עו"ד יחזקאל רשאי להשחיר את שמות המשקיעים, ושמות אלו בלבד.

לאור התוצאה- אין צו להוצאות.