שלו נ' פינדל

פסק דין

1.בתאריך 10/5/12 נסעה התובעת ברכבה, בכיכר שבתחנת הרכבת פרדס חנה –כרכור. אותה עת שהתה במקום גם הנתבעת, כשהיא נוהגת ברכבה.

2.המדובר בכיכר הממוקמת בכניסה אל תחנת הרכבת ואשר משמשת להורדת והעלאת נוסעים.

3.לטענת התובעת, בהיכנסה אל הכיכר היא הבחינה ברכב הנתבעת אשר לגרסתה עמד בצד הימני של הכביש, כשהוא צמוד אל המדרכה וכשלפניו מקום חניה פנוי. בשלב זה, כך לגרסת התובעת, היא החלה לאותת ולסטות ימינה לעבר מקום החניה הפנוי, אלא שאז החלה הנתבעת בנסיעה שמאלה, ללא איתות, ופגעה עם הפינה השמאלית קדמית של רכבה בפינה הימנית קדמית של הרכב שלה, בפגוש.

4.לטענת התובעת, כשיצאו מרכביהן, הסתבר לה ולנתבעת כי הן מכירות זו את זו, ובשלב מסויים אמרה לה הנתבעת: "אולי לא שמנו לב, אולי לא היינו מרוכזות". דברים אלו אושרו על ידי הנתבעת בעדותה בבית המשפט.

5.הנתבעת, אשר אישרה כי עובר לתאונה היא הורידה את בתה מרכבה, טענה כי לפניה, במקום שבו היא עמדה בצמוד למדרכה, עמד רכב אחר, וכי לאחר שהורידה את בתה היא המשיכה לנסוע אחר אותו רכב, בצמוד אל המדרכה, מבלי לסטות שמאלה, ואז התנגש בה רכבה של התובעת.

לשאלה כיצד היא מסבירה את טענת התובעת לפיה היה לפניה מקום פנוי לחניה, היא השיבה:

"אמנם הרכב שלפני זז אבל זזתי אחריו כי כל הזמן מפנים שם

את המקום. אני לא סטיתי מהנתיב, יותר מזה אני לא יודעת".

6.בטופס הודעת הנתבעת לחברת הביטוח אודות התאונה כתבה הנתבעת, בין השאר, כך:

"... המשכתי ליסוע בצמוד למדרכה, ללא סטיה לנתיב אחר.

ברגע שהתחלתי ליסוע הרגשתי רכב שנתקע בי מצד שמאל.

הרכב היה בסטיה ימינה לכיוון שפת המדרכה כדי להוריד נוסע.

הנהגת כנראה חשבה שאני עומדת ורצתה להחנות את רכבה

לפני כדי להוריד נוסע".

7.לטעמי, יש בדברים אלה כדי לאשר את גרסת התובעת הן לכך שהנתבעת לא אותתה כשהחלה בנסיעה קדימה ונראתה כמי שעומדת במקומה והן לכך שהיא לא הביטה במראה קודם לכן, שהרי לו עשתה כן, היתה מבחינה ברכבה של התובעת, בטרם הפגיעה.

8.לאחר ששמעתי את גרסאות התובעת והנתבעת ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמן, לרבות בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובעת לאחר הדיון, ממנה עולה כי "המגן הקדמי, קצה דופן מנוע ימין ופח המשקף הימני של רכבה נלחצו וניזוקו". בעוד שבתצלומי הנזק שנגרם לרכב הנתבעת (נ/1 א'-ב') נראה שבר בכנף השמאלית קדמית (וכשחוות דעת שמאי בנוגע לרכב זה לא הוצגה בפניי), הגעתי למסקנה כי דין תביעה זו להתקבל.

9.שוכנעתי כי האחריות לגרימת התאונה רובצת על כתפי הנתבעת, אשר ככל הנראה לא אותתה בטרם החלה בנסיעה קדימה, באופן שהטעה את התובעת לחשוב שהיא עומדת במקום ושניתן להחנות במקום שהתפנה לפניה.

10.גם באופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב יש כדי לתמוך בגרסת התובעת, שכן במוקדי הנזק נמצאו סימני לחיצה פנימה.

11.התוצאה היא אם כן, שהתביעה מתקבלת ולפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכבה ואשר הוכחו בהצגת קבלה בדבר תשלום בסך