שלה א. אנג'ל נ' פיאל אירועים

החלטה

1. בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת המועד לשם הגשת ההתנגדות.

ככל שירדתי לסוף דעתם של הנתבעים הרי, שטענתם היא, כי השטר נשוא התובענה ניתן לתובעת להבטחת פירעון תמורת סחורה אותה רכשה הנתבעת מס' 1 מאת התובעת. נטען, כי השטר הוגש לביצוע בגין חוב שהצטבר לכאורה לחובת הנתבעת מס' 1 בגין רכישת סחורה במהלך שנת 2009, בעוד שהנתבעת מס' 1 הפסיקה את פעילותה בסוף שנת 2008. לפיכך כלל לא נוצר לנתבעת מס' 1 חוב כלפי התובעת בתקופה נשוא התביעה.

לשם השלמת הדברים אציין, כי הנתבע מס' 2 ערב להתחייבויות הנתבעת מס' 1 על פי השטר.

מהאמור עולה, כי לנתבעים הגנה לכאורה מפני התביעה בטענת "העדר תמורה".

2. דא עקא, שהתנגדות הנתבעים לביצוע השטר הוגשה באיחור. האזהרה בדבר הגשת השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הומצאה לנתבעים ביום 22.12.09 ואילו התנגדותם הוגשה רק ביום 3.2.10, קרי – למעלה משלושה שבועות לאחר שחלף פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת ההתנגדות.

הנתבעים מנמקים מחדלם בכך שלשם הגשת התנגדות נדרשו למסמכים אותם קיבלו מאת בא כוח התובעת רק ביום 31.1.10. ברם, מתגובת התובעת עולה, כי בא כוח הנתבעים פנה אל בא כוח התובעת בבקשה לקבלת המסמכים רק ביום 25.1.10, קרי – שבועיים לאחר שחלף פרק הזמן הקצוב בדין לשם הגשת ההתנגדות לביצוע השטר.

3. מחד גיסא, זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית ויש להעדיף הכרעה במחלוקות לגופן על פני הכרעה על פי צד אחד, מחמת העדר הגנה. השוו: רע"א 8864/99 אנקווה ואח' נ' מעוז (פורסם במאגרים); רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון ואח' (פורסם במאגרים). כמו כן יש להבדיל בין הליך המתנהל בערכאה הראשונה לבין ערעור. בערכאה הראשונה יש ליתן משקל גדול יותר לאינטרס הנתבע להכרעת המחלוקות לגופן, בעוד שבערכאת הערעור יש לשקול ביתר שאת אף שיקולים בדבר אינטרס הציבור וסופיות הדיון. כפועל יוצא מכך אף הדרישה למתן טעם מספיק לשם הארכת המועד להגשת כתב הגנה, או התנגדות לביצוע שטר, תהיה פחותה מהנדרש לשם הארכת המועד להגשת ערעור. השוו: ע"א (מחוזי י-ם) 1356/00 הדיה נ' פלדמן, (פורסם במאגרים) פסקה 21 לפס"ד; בר"ע (מחוזי י-ם) מזר נ' בנדלר (פורסם במאגרים).

4. מאידך גיסא, לתובע אינטרס לסופיות הדיון, אשר עליו יש להגן אף לתועלת הציבור בכללותו, וודאות חיי המסחר והתנהלות הכלכלית במשק.

5. על רקע השיקולים האמורים ובהתחשב בנסיבות הפרטניות, לרבות קיומה של הגנה לכאורה מפני התביעה, סבורני, כי יש להיעתר לבקשה להארכת המועד בכפוף להשתת הוצאות. בהחלטתי הבאתי בחשבון, כי האיחור בהגשת ההתנגדות והבקשה להארכת המועד היה כשלושה שבועות בלבד וכשבוע קודם לכן היה לתובעת יסוד להניח שהנתבעים חולקים על התביעה. זאת נוכח דרישת בא כוחם לקבלת מסמכים. בנסיבות אלה אינטרס התובעת לסופיות הדיון "חלש" במידת מה מזה שהיה נוצר אילו היו הנתבעים משתהים בהגשת בקשתם פרק זמן ממושך יותר.

יחד עם האמור, אכן בהתנהלות הנתבעים נפל פגם אותו לטעמי ניתן לרפא בהשתת הוצאות, אשר פירעונן יהווה תנאי לקבלת בקשתם להארכת המועד וכן את התנגדות לביצוע השטר.

אשר על כן, הנני מחייב בזה את הנתבעים בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעים יפרעו את סכום ההוצאות האמור לידי בא כוח התובעת ויציגו אסמכתא בדבר פירעון סכום ההוצאות בתיק בית המשפט, וזאת עד ליום 21.11.10. היה ולא תוצג אסמכתא המלמדת על פירעון ההוצאות כאמור תדחנה הבקשות להארכת המועד וההתנגדות לביצוע השטר ומובן, כי באם תוצג האסמכתא תתקבלנה הבקשות האמורות.

לעיוני ביום 1.12.10.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: