שלאעטה נ' מנסור ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית, בסך 18,739 ₪, שעניינה נזקי רכוש בתאונת דרכים.

כבר בפתח הדברים אעיר, כי בתיק התעורר קושי, שכן ב"כ הנתבעים, שייצגם מטעם הנתבעת 2, המשיך לייצג גם את הנתבע 1 עד תום ההליך, הגם שאת סיכום טענותיו ביסס על הטענה, כי בין התובע לנתבע 1 נרקמה קנוניה, וכך הציג בטיעוניו שתי חזיתות הגנה שונות: מחד, ייחוס רשלנות תורמת לתובע, ומאידך, כפירה בעצם קרות הארוע כפי שקרה, בניגוד לעדות לקוחו, הנתבע 2.התמקדו טיעוניו בעיקר בהגנת הנתבעת 2, בלבד. לא אתייחס לקשיים האתיים העולים ממצב דברים זה, ואדרש לעצם העניין בקצרה בהמשך, לפי הצורך.

2.על פי גרסת התובע, רכב על קטנוע בכביש בכפר טירה שבמשולש, ליד קניון סמארה, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע ממשטח חניה שהיה לימין הדרך, בין מכוניות חונות, אל תוך הכביש, מתוך מטרה לפנות שמאלה, ועשה כן בפתאומיות כזו, שלא ניתן היה לעצור את הקטנוע וכלי הרכב נפגשו.

על פי חוות-הדעת, ניזוק הקטנוע עד כדי שני שליש משוויו, ועל כן הוכרז אבדן מוחלט והשרידים נשארו בידי התובע לשם מכירתם. התובע העיד, כי נמכרו תמורת סך 3,000 ₪. למרות שלדבריו ישנה חשבונית על סכום זה, היא לא הוצגה. עוד אעיר, כי תמורת השרידים לא הופחתה מסכום התביעה.

3.על פי גרסת הנתבע, בכתב ההגנה ובעדותו, אכן תיאור המקרה היה כמתואר על ידי התובע, אלא שבעת יציאתו הביט כנדרש בכביש ובמראות, והתובע הוא שהגיח מאי-שם, ופגע ברכבו. עם זאת, בהודעה בכתב על התאונה (מוצג נ/1) תיאר את התאונה בהיפוך, כאילו הקטנוע הוא שיצא מהחניה, ואילו הנתבע הוא שנסע בכביש.

4.התובע טוען, כי הנתבע התרשל בנהיגתו, ויש לחייבו במלוא נזקי התובע. הנתבעים טוען, כי לתובע רשלנות תורמת משמעותית, וכי נזקי התובע לא הוכחו, בהעדר ראיה לשווי השרידים. הנתבעת 2 טוענת בנוסף, כאמור, כי שני הנהגים אינם דוברים אמת בתיאור התאונה, וכי בירור החבות הוכשל על ידי הנתבע 1.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ועיינתי במכלול החומר שבפני, אני סבור שיש לאמץ את גרסת שני הנהגים, בחלק העיקרי שלה.

6.אמנם, אי-אלה בקיעים התעוררו בשתי העדויות, כגון: הנחרצות בה קבע התובע, כי רכב הנתבע הוא פג'ו 306, ולא פיאט, הגם שמתברר שבמדובר בכלל ברכב מתוצרת רנו; ומנגד, ההבדל בין גרסת הנתבע בבית המשפט והגרסה הכתובה בטופס ההודעה על התאונה.

7.זאת ועוד, אכן התעוררו בלבי תהיות שונות אודות מהימנות התובע, שעה שהתברר כי התובע והנתבע נפגשו, בתיאום, מחוץ לבית המשפט קודם לדיון. הסבריהם לכך, יש לומר, אינם בלתי-סבירים, דהיינו: כי תיאמו להיפגש בהוראת סוכן הביטוח של הנתבע, שכן הנתבע לא ידע כיצד להגיע לבית המשפט, ובפועל נפגשו במקרה, סמוך יותר לבית המשפט, לאחר שלא עלה בידם להיפגש במקום המיועד.

8.חרף האמור, ובהינתן שבפני שתי חלופות: או לקבל את גרסת התובע, לאור העדר הכחשה מהנתבע 1; או לקבוע שמדובר בקנוניה ובתיאום עדויות של שני הנתבעים – אני סבור שאין די תשתית ראייתית לביסוס האפשרות השניה.

9.זאת ועוד, הנתבעת 2 עצמה, שהיא היחידה הטוענת להתקיימות תיזה זאת, טענה אחרת בכתב ההגנה מטעמה, ואין לקבל מצב בו היא מבקשת לטעון ההפך בשלב הסיכומים, בלא התפטרות בא-כוחה מייצוג הנתבע 1, ובלא נטילת רשות לתקן את כתב הטענות.

10.מכאן, כי יש לאמץ את הגרסה המשותפת, לפיה אכן הנתבע הוא שיצא משטח החניה אל תוך הכביש.

11.באשר להבדלים בין שתי הגרסאות, שעיקרן: מי הפתיע את מי, ומי נהג שלא על פי תנאי הדרך, יש לקבוע כי מדובר ברשלנות משותפת של שני הנהגים.

12.איני רואה כיצד יכול היה הנתבע 1 לצאת בפתאומיות כזו, כמתואר, עד שלא היה סיפק בידי התובע לבלום, אלמלי נסע זה במהירות הגבוהה מהסבירה בתנאי הדרך. נדגיש, כי התובע עצמו העיד שלא היו מכוניות חונות המסתירות את מכונית הנתבע מעיניו. מאידך, ברי כי הנתבע 1 לא נתן זכות קדימה ביציאה משטח חניה, ולא בחן מספיק את הכביש שלפניו.

13.במצב דברים זה, אני קובע כי לכל אחד משני הנהגים אחריות שווה לקרות התאונה. לפיכך, על הנתבעים, יחד ולחוד, לשאת במחצית נזקי התובע.

14.באשר לסכום הנזק – לא הובאה ראיה לסתור את חוות-דעת השמאי, וכל שנותר להכריע בו, הוא האם עמד התובע בנטל הראיה, באשר לשווי השרידים. בעניין זה נכון הוא, כי החשבונית המעידה על סכום המכירה לא הוצגה; ברם, על דרך האומדן נראה הסכום בו נקב התובע סביר בהחלט, בהינתן שוויו המלא של הקטנוע על פי חוות-הדעת (מדובר בסכום השווה קרוב ל-20% משווי הקטנוע).

15.לפיכך אני מקבל את עדותו של התובע בעניין זה, וקובע כי נזקיו הם סכום התביעה בהפחתת שווי השרידים, ובסך-הכל: 15,739 ₪.

16.נוכח קביעתי באשר להיקף האחריות, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 7,870 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 355 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: