שירותי בריאות כללית נ' עירית חולון ואח'

החלטה

עניין זה הועבר כעת לטיפולי, לאור פרישתה של כב' הרשמת ש. פומרנץ לגמלאות.

הענין שבפני, בקשה למחיקת הנתבעת מס' 2 מהתביעה, וכן בקשה להעברת מקום הדיון לביהמ"ש השלום בתל אביב.

תובענה זאת הינה תביעת שיפוי מטעם "שירותי בריאות כללית", לשיפוי על תשלום הוצאות רפואיות אשר הוצאו על ידי התובעת, לאור סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והכל בהקשר של אירוע תאונתי אשר אירע לגב' עציץ עודדה, ביום 18.4.2005.

יצוין כי האירוע התאונתי אירע בחולון.

ביום 19.6.2011 הוגש כתב הגנה בתובענה, ובמסגרתו נטען לגבי היעדר חבות בנוגע לנתבעת מס' 2, לאור היות התובענה בשיעור מצטבר נמוך מדמי ההשתתפות העצמית של הנתבעת 1 במסגרת יחסי מבטח-מבוטח שבין הנתבעות.

במסגרת זאת טוענות הנתבעות, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה, אינה נתונה לביהמ"ש השלום בחיפה, וזאת מאחר והזיקה היחידה, לטענתן, לעיר חיפה, הינו מקום מושבו של ב"כ התובעת. בהקשר זה, נטען כי לתובעת ישנם סניפים בכל רחבי הארץ, בעוד האירוע התאונתי אירע בחולון, כל העדים העשויים להעיד במסגרת ניהול התיק, מצויים באיזור ת"א-רבתי, ולמעשה, למעט העובדה כי לנתבעת 2 (אשר לעמדתן דינה להימחק מההליך) ישנו סניף במחוז השיפוטי של העיר חיפה.

במסגרת זאת הוגשה ביום 10.7.2011, בקשה למחיקת התובענה כנגד הנתבעת מס' 2, ולהעברת מקום הדיון.

התובעת השיבה לבקשות, ולטענתה, אין בטענה הנוגעת לשאלת ההשתתפות העצמית, משום לגרוע מעילת התביעה של התובעת, שכן הטענה אינה מוכחת, לא צורפה לא פוליסת הביטוח ולא צורף תצהיר המוכיח טענה עובדתית זאת, ויתר על כן, עצם ההודאה בקיומו של מבטח מקימה עילה לתובעת, באשר שאלת ההשתתפות העצמית והיקף הכיסוי הביטוחי נשארת במישור שבין הנתבעות, ואין לה השלכה על התובעת.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי לעמדתה, הבקשה למחיקתה של הנתבעת מס' 2 מיועדת אך ורק על מנת לשמוט את הבסיס לסמכותו המקומית של ביהמ"ש בחיפה, וסבורה היא כי ביהמ"ש בחיפה מוסמך מן הבחינה המקומית לדון בתובענה, לאור משרדי הנתבעת מס' 2, המצויים בעיר חיפה.

לעמדת התובעת (וגם בהסתמך על פסה"ד בענין לוי נ' פולג), נטיית בתיהמ"ש הינה שלא להיעתר לבקשות להעברת מקום הדיון בהיעדר סמכות מקומית, לאור העובדה כי המרחקים במדינת ישראל אינם כה מהותיים בהקשר זה.

אקדים ואומר, כי אכן, בכל הנוגע למחיקת הנתבעת מס' 2 מכתב התביעה, ככל שהינה אכן המבטחת של הנתבעת מס' 1, ובהיות התשלומים וההוצאות לא סופיים, כמו גם העילה של מי שניזוק כנגד מבטחו של המזיק, אין להיעתר לבקשה, לפחות לא בשלב זה, ובהיעדר הוכחה עובדתית, לרבות העתק פוליסת הביטוח ורשימת הביטוח, יחד עם תצהיר מפורט בהקשר זה.

שונים הם הדברים בכל הנוגע לשאלת הסמכות המקומית. אין ספק ואין מחלוקת, כי ככל שיהא צורך בבירור עובדתי של התובענה, מקום מושבם של כלל העדים, יהא סמוך לביהמ"ש השלום בתל אביב. אין אף ספק, כי האירוע התרחש בסמוך לביהמ"ש בעיר תל אביב.

מירב הזיקות בהקשר זה, נתון לביהמ"ש השלום בת"א, ויוצא כי הזיקה היחידה בהקשר זה, שהינה מינורית ביותר לדעתי, הינה כי לנתבעת מס' 2 (אשר העילה כנגדה קיימת אם כי אינה ישירה), אשר לאור שהוצהר, אין לה אינטרס להביא עדים או להציג ראיות, ישנם אף משרדים בעיר חיפה.

מדובר בזיקה קלושה ביותר, וספק רב אף סניף חיפה של הנתבעת מס' 2 ואולי אפילו סניף חיפה של התובעת, יש לו כל זיקה להליכים אלו, אשר ננקטים לדעתי, בחוסר סמכות מקומית.

הגם שיכול, ומבחינה טכנית, לפי תקנה 3 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ניתן לראות את הנתבעת מס' 2 כמי שמקום מושבה הינו גם בעיר חיפה, אני סבור כי בנסיבותיו של מקרה זה, ישנה הצדקה להעביר את מקום הדיון, לביהמ"ש השלום בת"א.

ככל שניתן יהיה לקבל את הטיעון של ב"כ התובעת, הרי שככל שהתובעת היתה חפצה בכך, יכולה היתה להגיש תובענה בגין האירוע התאונתי, גם בעיר אילת, או למעשה בכל מקום בארץ, שכן לנתבעת מס' 2 סניפים בכל מחוז שיפוטי במדינת ישראל; מדובר בתוצאה לא נכונה, לא ראויה, ואף לא הגיונית, כאשר לתובעת, נתונה זכות להטריח ולטלטל העדים הרלוונטיים, וביניהם את הנפגעת אשר על פניו אין הצדקה לטלטלה ברחבי הארץ, כאוות נפשה וכראות עיניה.

יש לזכור, כי ככל הנראה, הנפגעת, שהינה תושבת מרכז הארץ, קיבלה את השירותים הרפואיים בגינם קמה עילת התובענה, באותו מקום ממש, ואין כל הצדקה, לדעתי, בקיום כל הזיקות הרלוונטיות, לקיים את הדיון המשפטי במחוז שיפוטי אחר.

גישה זאת, נסמכת אף על דברי כב' הש' דנציגר במסגרת רע"א 11180/08 עירית מכבים-מודיעין-רעות נ' ארד ד. הנדסה בע"מ (מצוי במאגר "נבו"):

"לסמכות המקומית תכלית כפולה: 1. ניתוב תיקים בין בתי המשפט השונים למניעת עומס יתר על בית משפט זה או אחר; 2. קידום נוחות הצדדים בניהול הדיון [רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן, פ"ד נז(4), 473, 477 (2003) (להלן: עניין מפעל הפיס)]. לענייננו רלוונטית התכלית השניה לפיה הסמכות המקומית נועדה לקידום נוחות הצדדים בניהול הדיון. ואכן, הסמכות המקומית בתקנה 3 לתקנות סדר הדין מפורשת באופן כזה שהיא נועדה לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו (י' זוסמן סדר הדין האזרחי (בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית, 1995) 78)."