שיר נ' אדרי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 30/1/11.

לטענת התובע במועד הנקוב נהג ברכבו מר יגודייב ארתור, אשר יצא מחנייה בנסיעה לאחור תוך שהוא מוודא כי אין תנועה בכביש אליו השתלב, התיישר וטרם הספיק להתחיל בנסיעה ישר, הגיח רכב הנתבע 1 בנסיעה מהירה ופגע ברכבו מאחור. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו – הנתבעת 2, לשפותו, ביחד ולחוד, בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב נסע הנתבע 1 ישר ברחוב והבחין ברכב התובע יוצא במהירות בנסיעה לאחור לעבר הכביש. לטענת הנתבע 1, תוך כדי נסיעת הנהג ברכבו של התובע לאחור פגע רכבו של התובע ברכבו. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנהג ברכבו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו הנהג ברכבו של התובע – מר יגודייב ארתור והנתבע 1 ואשתו – הגב' אדרי מזל אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים וחוות הדעת השמאיות אשר נערכו לכל אחד מהם המתעדות את הנזקים ברכבים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. אקדים ואציין כי הנתבע העיד גם את אשתו בתמיכה לעדותו ואולם, הואיל ומדובר בעדות נוספת של אשת הנתבע הרי שלא מצאתי לייחס לעדות זו משקל עודף משמעותי.

לאחר בחינת הראיות הנני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת אחריות הנתבע 1 לתאונה וזאת, כפי שיפורט להלן.

בהקשר זה, הראיות החיצוניות היחידות בתיק הינן תמונות הנזק וחוות הדעת אשר נערכו לשם שומת הנזקים- דא עקא, שעיון בהם מעלה כי אין בהם בכדי ללמד באופן חד משמעי על הילך התאונה באופן שיש בו בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לאיזו מן הגרסאות.

כך – אין עוררין כי עיקר מוקד הנזק מצוי בחלקו האחורי הימני של רכב התובע ואולם, הנזק אינו חורג לכיוון צדו הימני של הרכב. בהקשר זה, ניתן לראות כי ברכב התובע מכה חזקה בפגוש הימני האחורי אשר הביאה לכדי יציאה של מגן הפגוש כלפי חוץ דהיינו, נקודת המגע ברכב זה היתה באיזור הימני האחורי והיא לא המשיכה לכיוון צדו הימני באופן שהיה מועך את חלקו הימני של הפגוש כלפי פנים.

מאידך – ברכבו של התובע מצוי נזק בחזית הרכב לכל אורך החזית לכיוון שמאל של הרכב. באופן שהפגוש הקדמי של רכבו של הנתבע 1 נמעך והוביל למעיכת כל המרכב כלפי אחור עד לפגיעה בדלת השמאלית אשר נפגעה כפועל יוצא ממעיכה זו. אופי הפגיעה מלמד על פגיעה ישירה בחזית הרכב כאשר הנזק נמשך לכיוון שמאל והוא משמעותי יותר באיזור שמאל של הרכב.

הפגיעות ברכבו של הנתבע 1 מלמדות על כך שבניגוד לטענתו רכב התובע לא פגע בו מהצד אלא שאמנם, הנתבע 1 היה זה אשר פגע ברכבו של התובע ומשכך, גרמה הפגיעה להתעקמות הפגוש ולדחיפת הפח כלפי אחור באופן אשר כאמור פגע גם בדלת.