שיקולים לחיוב בהוצאות בהליך ביניים של תיקון כתב תביעה שהגישו עובדים זרים

סגנית הנשיא נילי ארד

1.     המערערים - עובדים זרים מסין, הגישו נגד מעסיקותיהן - המשיבות תביעה לתשלומים שונים. בעוד התביעה תלויה ועומדת פוטרו המערערים מעבודתם ובעקבות זאת ביקשו לתקן את כתב התביעה. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט יוסף יוספי; עב' 3465/08) נעתר לבקשתם של המערערים תוך שהשית על כל אחד מהם תשלום הוצאות משפט בשיעור ניכר. נגד החלטתו זו מכוון הערעור שלפנינו, לאחר מתן רשות.

     נקדים ונפתח בתיאור השתלשלות העניינים שהביאונו עד הלום.

כתב התביעה המקורי

2.     ביום 25.11.08 הגישו המערערים לבית הדין האזורי בבאר שבע תביעה נגד המשיבות בגין "הפרשי שכר מינימום-מולן, הפרשי שכר שעות נוספות, החזר הפחתות שלא כדין, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים". בכתב התביעה ציינו המערערים כי הם "שומרים לעצמם את הזכות להוסיף לסכום זה את יתר הסכומים והתשלומים המגיעים להם עפ"י כל דין, בגין שעות נוספות, ימי חופשה צבורים, דמי הבראה ויתר זכויותיהם כלפי הנתבעות במהלך עבודתם ועד הגשת התביעה, בהתאם לשעון נוכחות ופנקס חופשות והיעדרויות", וכי הם שומרים על זכותם לתקן את כתב התביעה בהתאם (להלן: כתב התביעה המקורי).

3.     לאחר הגשת כתב התביעה המקורי פוטרו המערערים מעבודתם במשיבות.

בית הדין האזורי התיר תיקון כתב התביעה תוך חיוב המערערים בהוצאות

4.   במהלך שמיעת עדויותיהם המוקדמות, קבע רשם בית הדין האזורי בהחלטתו כי המערערים אינם יכולים להעיד על נושא שאינו כלול בכתב התביעה וכי הוגשו "בקשות ביניים רבות, הן לגילוי מסמכים, הן לעיקול, הן לפטור מאגרה והיה עליהם להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ככל שחל שינוי ביחסי העבודה בתקופה האחרונה". בתום פרשת העדויות המוקדמות, ובהתאם להחלטת הרשם, הודיעו המערערים כי יגישו בקשה לתיקון כתב התביעה.

     ביום 31.3.09 הגישו המערערים בקשה לתיקון כתב התביעה בצירוף כתב תביעה מתוקן. בבקשתם עתרו להוספת עילות תביעה לתשלום הפרשי שכר בחודשים בהם המשיכו לעבוד לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת; ועילות נוספות "כמפורט בכתב התביעה המתוקן" (להלן: הבקשה לתיקון כתב התביעה).

5.   בהחלטתו מיום 26.5.09 קבע בית הדין האזורי כי "נימוקי הבקשה מצדיקים העתרות לה". בהתאם הורה בית הדין על הגשת כתב תביעה מתוקן, הסדרת האגרה והגשת כתב הגנה כנדרש בדין. עם זאת, קבע כי "כל תובע ישלם לנתבעת [כך במקור - נ.א.] סך של 1,200 ש"ח בצירוף מע"מ בגין תיקון כתב התביעה" בתוך 30 יום ממועד ההחלטה.

      בקשה שהגישו המערערים לשינוי ההחלטה נדחתה, משלא נמצאה "סיבה לשנות את החיוב בהוצאות". עם זאת נעתר בית הדין האזורי לבקשת המערערים והורה על עיכוב ביצוע ההחלטה בכל הנוגע לחיובם בהוצאות.

                                                                 הערעור

6.   הדיון בערעור התקיים על דרך הגשת סיכומים בכתב, לאחר מתן רשות ערעור.

7.   המערערים טענו כי אין לחייבם בהוצאות בגין תיקון כתב התביעה והשיגו על שיעורן הכבד. לטענתם, נאלצו לתקן את כתב התביעה עקב פיטוריהם מעבודתם במשיבות, תוך הוספת עילות בגין המשך תקופת העבודה וסיומה. עוד טענו כי במסגרת הליך גביית עדויות מוקדמות נחקרו על ידי המשיבות גם על עילות התביעה בכתב התביעה המתוקן, ובתום חקירתם הודיעו על כוונתם לתקן את התביעה, בהתאם להחלטת הרשם; לטענתם, ההוצאות שהושתו עליהם אינן סבירות ואינן מידתיות, הן לאור מגמת בתי הדין להקל ולסייע לעובדים הזרים בבירור תביעותיהם, והן נוכח "יכולתם" הכלכלית הדלה;

      בהתייחס לטענות המשיבות טענו המערערים כי בתיקון כתב התביעה לא "שופצה" התביעה המקורית בעילות שלא ניתן היה לתבוע קודם לכן, כי הפער בין סכום התביעה המקורית לסכום הנתבע בתביעה המתוקנת נובע מטעות בחישוב השכר הממוצע במשק בענף בו הועסקו, וכי התנהלות המשיבות היא המעכבת את בירור התביעה והבאתה לסיום יעיל ומהיר.

8.   המשיבות בתגובתן תמכו בהחלטת בית הדין האזורי תוך שהוסיפו וטענו כי חיובם של המערערים בהוצאות נבע מהתנהלותם בתביעתם, לרבות בהליך גביית העדויות המוקדמות ובבקשה לתיקון התביעה; לטענתן, הסכום הנקוב בכתב התביעה המתוקן גבוה בהרבה מן התביעה המקורית, וכתב התביעה המתוקן חורג מהעילות שביקשו המערערים להוסיף בבקשה לתיקון כתב התביעה. עוד טענו, כי נגרמו להן הוצאות עקב תיקון כתב התביעה; וכי נסיבות המקרה אינן מצדיקות סטייה מהכלל לפיו בית דין שלערעור אינו מתערב בהוצאות שנפסקו על ידי ערכאה קמא. לבסוף טענו, כי המערערים לא פוטרו מעבודתם בשל הגשת תביעותיהם, וכי נוכח שיעור השתכרותם, אין המערערים נמנים על האוכלוסייה החלשה.

הכרעה

• 9.     נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר עיון בהחלטת בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הטעמים המפורטים מטה.

השיקולים לחיוב בהוצאות משפט ויישומם לענייננו