שינדלהיים נ' מוסקוביץ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובעת לנזקי רכוש, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים, בה היה מעורב הנתבע מס' 1, המבוטח אצל הנתבעת מס' 2.

לאחר ששמעתי את הצדדים, שהעידו לפניי, וקיבלתי תמונות צבעוניות של הנזק לכל אחד מכלי הרכב, אני מחלקת את האחריות בין הצדדים כך ש-25% מהאחריות יושת על הנתבע ו-75% על התובעת. מיקום הנזק ברכב התובעת (פינה קדמית עד כנף קדמית) בהשוואה לנזק ברכב הנתבע מהדלת האחורית שמאלית עד הקדמית, בכיוון מאחורה קדימה) מעיד כי הנתבע היה לפני התובעת בפניה שמאלה, וכי התובעת ביצעה את הפניה בקשת רחבה יותר מזו שהנתבע ביצע. העובדה שרכבו של הנתבע הספיק לעבור דרך ארוכה יותר ללא פגע, ונפגע מכך שהתובעת המשיכה לנסוע, מעידה כי לא נסע מהר באופן מיוחד, כנטען ע"י התובעת אלא עצר לאחר שהבחין בה, כפי שהעיד.

אני מצרפת למסקנתי את העובדה שהתובעת מלכתחילה לא ידעה לומר מהיכן הגיע הנתבע (ראה טופס הודעה על תאונה, נספח א' לכתב התביעה), ומספר פעמים צויין כי אינה רואה טוב (בעדות הנתבע, פרוטוקול, עמ' 5, שורות 7-8), למיטב זכרוני אמרה זאת גם בדיון לפניי. כמו כן בעדותה פעם אחת אמרה כי לפני תחילת הפניה עמדה ברמזור ולא ראתה את הנתבע (שם, עמ' 3, שורות 12-16, עמ' 6, שורות 4-6) ופעם אחרת אמרה שראתה אותו לפני התאונה (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 8-14). התובעת גם לא תיארה נכון את הנזק לרכב הנתבע בהודעה על תאונה ולא ידעה היכן נפגע (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 3-5).

חיוב הנתבע בחלק מהאחריות נובע מכך שאפשר להסיק כי הוא פנה בקשת צרה מדי, או הגיע בנסיעה רצופה, ולא היה ברמזור כשהתובעת עמדה בו, דבר שגם הוא מתיישב עם מיקומי הנזק.

על כן ישלמו הנתבעים לתובעת את הסך 2,100 ₪ ועוד אגרת משפט יחסית בסך 50 ₪.

בנסבות העניין, ולאחר שרוב התביעה נדחתה, איני עושה צו להוצאות.

הסכום הכולל של פסק הדין בסך 2,150 ₪ ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: