שיווק ד. ספיר בע"מ ואח' נ' אדידס סלומון A.G חברה רשומה בגרמניה מס' 3868 HRB ואח'

החלטה

רקע וההליך שלפני

לפני בקשה להורות למשיבה מס' 1 להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

המשיבים 1 ו- 2 הגישו תביעה כספית כנגד המבקשת וכנגד המשיבה מס' 3. המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה המנהל של המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה"). המבקשת מייצרת בין היתר נעלי ספורט והתעמלות העונים על שם המותג "אדידס" ולזכותה רשום סימן מסחר אודות אותו מותג (להלן: "אדידס").

על פי הנטען בכתב התביעה ביום 5.3.2006 פשטו שוטרים ממשטרת ישראל בליווי נציגי המבקשת על בית עסקה של המשיבה ותפסו על פי צו שניתן בבית משפט השלום נעליים שנטען כי היו מזויפות ומפרות את סימן המסחר של המבקשת. על פי הנטען השוטרים תפסו 4,382 זוגות נעליים חדשות. בנוסף המשיב נעצר על ידי השוטרים, הובל לתחנת המשטרה שם נחקר מספר שעות על הפרת סימן המסחר הנטענת.

עוד נטען בכתב התביעה כי בקשה לשחרור תפוס שהגישה המשיבה נדחתה ע ידי בית משפט השלום תוך קביעה כי קיימות ראיות לכאורה כי בוצעה העבירה. נטען כי החלטת בית המשפט לקיום ראיות לכאורה לא הייתה מנומקת. עוד נטען כי המשטרה הגישה חוות דעת לפיה קיימת הפרה של סימן מסחר כאשר חוות דעת זו נערכה על ידי אנשי אדידס.

על אף שהנעליים נתפסו לבסוף לא הוגש כתב אישום כנגד המשיבים 1 – 2 ואף לא הוגשה תביעה אזרחית על ידי אדידס כנגד המשיבים 1 – 2.

עוד נטען בכתב התביעה כי לאחר קיום ההליך הנ"ל הגיע עניין דומה להכרעת בית משפט העליון (נעליים דומות לאלו שהחזיקה המשיבה ונתפסו על ידי המשטרה) ובית משפט העליון הכריע שלא הופר בעניין זה הפרה של סימן מסחר.

בכתב התביעה נטען כי בעקבות הפשיטה ותפיסת הנעליים המשיבה נגרמו לה נזקים חמורים, החנות שהופעלה בטירת הכרמל עליה פשטה המשטרה נסגרה ולמעשה המשיבה לא התאוששה מאז הפשיטה וחדלה מכל פעילות עסקית.

כאמור אדידס עותרת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה ומפנה לגבי מצבה הכלכלי לאמור בכתב התביעה באשר לפעילות העסקית ולנוכח העובדה כי למשיבה חוב בגין אי תשלום אגרה לרשם החברות. עוד טוענת אדידס כי סיכויי התביעה אינם טובים נוכח הנטען בכתב הגנתה. אדידס טוענת כי לנוכח היותה חברה זרה עלות הליטיגציה במדינה אחרת היא גבוהה ולכן היא מבקשת כי העקובה שתקבע לא תפחת מהסך של 150,000 ₪.

דיון והכרעה

הערת פתיחה

כהערת פתיחה אציין כי אדידס תמכה את בקשתה בתצהיר שנערך על ידי מתמחה אשר הועסק במשרד בא כח אדידס. על פי תצהיר זה צורף כתב הגנתה של אדידס מבלי להתייחס לסיכויי התביעה בגוף התצהיר וכן נטען כי עלות הליטיגציה לחברות זרות אינו פחות מהסך של 150,000 ₪.

לדידי מתן תצהיר של מתמחה הינו נוהל פסול מכל וכל ואף נוגד את כללי האתיקה החלים על עורכי דין. מתמחה בעריכת דין כפוף לכללי האתיקה החלים על עורכי דין. חל איסור על עורך דין להעיד משפט בו הוא מייצג ואיסור זה אף יפה למתמחה המועסק באותו משרד. מטעם זה התצהיר שהוגש לטעמי הוגש שלא כדין ואתעלם ממנו במסגרת החלטי זו.

חיוב בערובה חברה מוגבלת במניות

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ. בנק הפועלים [לא פורסם] התייחס בית משפט העליון לכללים שיש להחיל בכל הקשור בבקשה להפקדת ערובה כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות.

וכך סיכם בית משפט העליון את ההלכה החלה בנושא זה:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זה שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו...זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם הוצאות נתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג....זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש – כי שאלת סיכויי ההליך...גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה."

עוד נקבע באותו עניין כי הנטל מוטל על החברה להראות מדוע אין זה מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. בנוסף בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.

שלב הבדיקה הראשון