שיבלי נ' ישראל

החלטה

1.בפניי בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לביטול פסק דין שניתן כנגדה ביום 14.04.2010 בהעדר הגנה.

2.ברקע לבקשה זו, תביעה כספית ע"ס 15,000 ₪ בה עותר התובע (להלן: "המשיב") לחיוב המבקשת בתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב חזרת המבקשת מכתב אישום שהוגש כנגדו בבימ"ש לתעבורה בנצרת.

3.כתב התביעה הוגש ביום 22.02.2010. ביום 11.04.2010 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה וביום 14.04.2010 נעתר ביהמ"ש לבקשה זו וניתן פסה"ד במעמד צד אחד. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין ביום 25.05.2010, היא הבקשה שבפניי.

4.המבקשת טוענת, כי כתב התביעה לא הומצא לה כנדרש בהוראת תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי המצאת כתבי בי-דין למדינה תהיה בהמצאתו לפרקליטות המחוז.

5.עוד עתרה המבקשת בבקשה להאריך לה את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה במעמד צד אחד.

6.הבקשה נתמכה בתצהיר ערוך ע"י מתמחה מהמחלקה המשפטית, מר חמודה מרואן (להלן: "חמודה"), אשר על פי הנטען טיפל באופן אישי בתיק דנן מטעם הפרקליטות. בתצהירו, טוען חמודה כי נתפס לכלל טעות, שעה שסבר לתומו כי יש להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בהתאם למועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, קרי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, בעוד שלפי תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, על העותר לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד להגיש את בקשתו בתוך 7 ימים. לטענתו, מדובר בטעות אנוש תמימה שלא נבעה, חלילה, מזלזול בהליך המשפטי.

7.המשיב בתגובתו, טוען כי כתב התביעה הומצא כדין לידי המבקשת ומצרף אישור מסירה של דואר ישראל. לפיכך, עותר המשיב לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין ולהורות על הותרת פסק הדין שניתן בהעדר הגנה על כנו.

8.כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול בשתי עילות, האחת – מחובת הצדק שעה שנפל פגם בפסק הדין והשנייה – על פי שיקול דעת בית המשפט תוך בחינת הסיבה לאי התגוננות וסיכויי ההצלחה.

9."כאשר פסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה ייעשה "מתוך חובת הצדק" (ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 281-283).

10.במקרה שלפנינו הוכח פגם כאמור. הוראת תקנה 485 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי "המען להמצאת כתב בי-דין למדינה יהיה משרד פרקליט המחוז שבו נמצא מקום מושבו של בית המשפט הדן בתובענה ; יהיה בית המשפט הדן בתובענה בית המשפט העליון – משרד פרקליטות המדינה".

11.במקרה שלפנינו לא קיים המשיב את הוראות התקנה והמציא את כתב התביעה למשטרת ישראל – תחנת עמקים בנצרת, ולא למשרד פרקליט המחוז שבו נמצא מושבו של ביהמ"ש הדן בתובענה.

12.לאור האמור, כתב התביעה לא הומצא למבקשת כדין ולפיכך, על פסק הדין להתבטל מחובת הצדק.

13.אעבור כעת לבחינת הבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

14.על-פי תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, המועד להגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד הוא 7 ימים מיום המצאת ההחלטה.

15.אין חולק, כי בענייננו החמיצה המבקשת את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

16.בתביעות השיפוט בתביעות קטנות (סדר דין) אין כל הוראה באשר להארכת מועדים. אי-לכך, ביהמ"ש יפעל לפי הוראות סעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה".

17.כאמור, טוענת המבקשת כי האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין נעוצה בטעות בתום לב של חמודה אשר סבר בטעות, כי המועד להגשת הבקשה הוא 30 יום, כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי. הואיל ובענייננו המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה הינו מועד הקבוע בחיקוק [סעיף 12 לתקנות השיפוט תביעות קטנות (סדרי דין)], הרי שדרוש "טעם מיוחד" להארכתו. בשנים האחרונות ולאור ההכרה בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית חל ריכוך מסוים בדרישה לטעמים מיוחדים והמדיניות הרצויה הינה התחשבות גם במהות העניין ואופי ההליך הנדון.

18.לאור האמור, בשים לב לקביעתי כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי המבקשת, על מנת לתת למבקשת את יומה בביהמ"ש, ומשניתן לכפר על המחדל של אי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד באמצעות פסיקת הוצאות, הנני מורה על ביטול פסק הדין בתנאי שהמבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום. במידה ולא ישולמו יישאר פסק הדין על כנו.

19.המשיב ידווח לביהמ"ש אם החלטה זו בוצעה ע"י המבקשת ורק לאחר מכן ובמידה והמבקשת קיימה את החלטתי אקבע מועד דיון בתביעה גופה.