שטרצר נ' שאבי

החלטה

רקע

1.בפני בקשה לצו עיקול זמני (שנדונה במעמד שני הצדדים לאחר שהוגשה בקשה לביטול צו כאמור שניתן במעמד צד אחד), במסגרתה של תביעה כספית, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, על סך 60,000 ₪. התובע-המבקש הוא מר רן שטרצר, עורך-דין במקצועו, והנתבע-המשיב הוא מר חיים שאבי. לשם הנוחות, ומאחר ששני הצדדים הגישו בקשות שנדונו בפני, יכונו הצדדים לפי שמות משפחתם.

2.על פי הבקשה להטלת העיקול, היו הצדדים חברים, ושטרצר הלווה לשאבי כספים, מתוכם טרם הוחזר סך של 60,000 ₪. בין הצדדים אף נחתם מסמך בכתב המתעד את ההלוואה, והמזכה את שטרצר ברישום הערת אזהרה על זכויות שאבי בנכס מקרקעין, להבטחת התשלום. לימים, לבקשת שאבי, נאות שטרצר למחוק את הערת האזהרה, כנגד תשלום מרבית יתרת ההלוואה, על מנת לאפשר לשאבי למכור את הנכס, ובהתבסס על הבטחתו לפרוע את יתרת ההלוואה מתמורת המכירה. ההערה בוטלה, הנכס נמכר, אולם החוב לא נפרע. לפיכך, ומאחר ששטרצר ידע שכספים עודם מוחזקים עבור שאבי בידי עורך-דינו, אשר טיפל בעסקה, עוה"ד גל שלגי (להלן – "שלגי"), נתבקש העיקול אצל שלגי (וגם על זכויות שאבי שעודן רשומות במינהל מקרקעי ישראל).

3.שלגי, שהוא המחזיק, גם ייצג את שאבי בדיון שהתקיים בפני, ועל כן משמש בשני כובעים. הבקשה לביטול העיקול הוגשה, על פי לשונה, הן על ידי שאבי, באמצעות שלגי כבא-כוחו, והן ע"י שלגי עצמו, כמחזיק.

4.הבקשה לביטול העיקול (הנדונה, לצורך ענייננו, כתגובה לבקשה למתן העיקול), מערבת אל תוכה גם תשובת מחזיק לצו עיקול (על דרך הטענה, כי מאחר שמדובר בכספי נאמנות, הרי שנכון למועד כתיבתה הבקשה, אין שאבי זכאי לכספים כלשהם המוחזקים ע"י שלגי, שכן אלה עשויים לשמש גם לכיסוי חובות מס וכיו"ב).

5.מכל מקום, לענייננו היא נשענת בעיקרה על מסמך שנחתם בין הצדדים, בעת תשלום מרבית ההלוואה ולשם ביטול הערת האזהרה, שכותרתו "כתב התחייבות בלתי חוזרת", ושזו לשון החלק הרלבנטי ממנו: "אני הח"מ רן שטרצר... מתחייב כי בכפוף לקבלת שיק ע"ס 100,000 ₪, לא ארשום הערת אזהרה נוספת על זכויותיו של מר חיים שאבי במקרקעין..." (להלן – "ההתחייבות"). עוד נטען שם, כי כחודשיים קודם להטלת העיקול, הורה שאבי לשלגי, על דרך המחאת זכות בלתי חוזרת (שלא הוגשו לגביה באותו שלב תימוכין בכתב), להעביר כל סכום המגיע לו לידי צד שלישי (שלא נזכר בשמו בבקשה).

6.על בסיס הטענות כמחזיק, ועל בסיס ההתחייבות, טוענים שאבי ושלגי, כי יש לבטל את העיקול. עם זאת, בדיון שהתקיים בפני, הוסכם (כעולה מדברי שלגי בסיכום הטענות), כי הדיון הוא רק באשר לבקשת שאבי, כמשיב לבקשת העיקול, בעוד שלגי, כמחזיק, יגיש בקשה נפרדת, ככל שהוא חפץ לעשות כן. יוער, כי התצהיר שצורף לבקשה הוא תצהירו של שאבי, בלבד. עוד יוער, כי ככל הידוע לח"מ, לא הגיש שטרצר, בשום שלב, בקשה לאישור עיקול נגד שלגי (ואיני בא לרמוז כי חלף זמנה של בקשה כזו).

7.שטרצר ושאבי נחקרו שניהם, ודבקו איש-איש בגרסתו. כל אשר התחדש הוא פרטים הנוגעים להמחאת הזכות הנטענת, משהתברר שהיא לטובת בת-זוגו לשעבר של שאבי, אשר לטענתו חייב לה למעלה מ-400,000 ₪, ומשהוצג מסמך המתיימר להיות המחאת הזכות (מוצג מש/2), והנושא תאריך 22.3.2012 (כחודש וחצי לפני הטלת העיקול).

דיון והכרעה

8.לפי שעה, ועל יסוד כל שהועלה בפני, דין העיקול להיוותר על כנו, אולם זאת בהסתייגות מסוימת, כפי שיובהר.

9.בקצרה נציין, כי התנאים המוכרים והיסודיים להטלת עיקול זמני: קיום עילת תביעה וקיום חשש מפני הכבדה אם לא יוטל העיקול – מתקיימים, ודומה שאין על כך מחלוקת. אמנם, שאבי טוען כי עם קבלת הסך של 100,000 ₪ ויתר למעשה שטרצר על יתרת החוב, אולם לבד מכך שטענה זו לא מאוששת באסמכתאות, הרי שאין היא יותר מטענת הגנה, והיא אינה שומטת את עצם עילת התביעה, ורק בכך עסקינן.

10.שני התנאים הטעונים בירור, לענייננו, הם התנאים הנוספים, שאינם למעשה "תנאים", במובן הטהור של המילה, אלא שיקולים שעל בית המשפט לשקול: תום-לבו של שטרצר ומאזן הנזקים (כמו גם המידתיות של הסעד, אשר ברגיל – וגם כאן – אינה מובחנת ממאזן הנזקים). לשאבי טענות לגבי שני שיקולים אלה: לשיטתו, הגשת הבקשה, חרף חתימת שטרצר על ההתחייבות, פוגמת בתום-לבו של שטרצר, ואילו המחאת הזכות מעקרת את התכלית של העיקול, ויוצרת מצב בו לא ייגרם לשטרצר נזק מביטולו, בעוד לשאבי ייגרם נזק משמעותי אם ייוותר על כנו.

11.בשני עניינים אלה, אין דעתי כדעת שאבי: סבורני, כדעת שטרצר, שאין מקום לקרוא אל תוך ההתחייבות את שלא נכתב בה (לכל הפחות לא בשלב דיוני מוקדם זה). כל שהתחייב שטרצר, על פי לשון הדברים, הוא לא לרשום הערת אזהרה נוספת. אין בהתחייבות התייחסות להטלת עיקול, לא על המקרקעין ולא על הכספים הנובעים ממכירתם. אעיר, כי לפרשנות דווקנית זו גם היגיון בהקשר הדברים, שכן החשש המתבקש של שאבי, כמוכר נכס, הוא שלאחר שתימחק הערת האזהרה, וקודם שיתאפשר לחתום על חוזה מכר, תירשם הערת אזהרה חדשה שתמנע את המכר. אין היגיון לייחס לצדדים ציפייה, כי יימנע משטרצר להטיל עיקול על כספי התמורה של המכירה. יודגש עוד, כי המסמך נוסח, כעולה מהדברים שנאמרו בדיון, ע"י שלגי, דהיינו: לאחר ששאבי קיבל ייעוץ משפטי.

12.ובאשר למאזן הנזקים, הרי שדומה שטיב המחאת הזכות וטיב החוב שזו באה להבטיח לא הובררו די הצורך בדיון שבפני, ולא הונחה תשתית עובדתית שתעקר את התועלת העשויה לצמוח לשטרצר מהותרת העיקול על כנו, כשם שלא הונחה תשתית כזו לביסוס הנזקים העשויים להיגרם לשאבי. נכון הוא, וכאן באה ההסתייגות עליה רמזתי לעיל, כי יתכן ובמירוץ הזכויות של שטרצר ושל מוטבת המחאת הזכות תהיה ידו של שטרצר על התחתונה, אולם זאת ניתן יהיה לברר רק בהליך נפרד, אם יהיה כזה, אשר יתנהל בין שני בעלי-זכויות אלה. דברה וגרסתה של המוטבת לא נשמעו בהליך שבפני, ואף לא הונחה כל תשתית עובדתית שהיא לעצם קיומו של חוב של שאבי כלפיה.

13.נושא נוסף שעלה, כאמור לעיל, הוא שאלת תוקף העיקול, מעיקרא, בהיותו מוטל על כספים המוחזקים על ידי שלגי כנאמן, והשימוש האפשרי הנוסף שעשוי להיות לכספים, במסגרת הסכם המכר (כגון: תשלום חובות מס). כמדומני, שניתן לקבוע, כי הכספים מוחזקים בנאמנות עבור שאבי לא פחות – ולבטח אף יותר - מאשר הם מוחזקים כך עבור קוני הנכס, במובן זה שהגם ששלגי משמש, למעשה, כנאמן של הקונים, דווקא (על ידי עיכוב הכספים אצלו ואי-מסירתם לשאבי קודם להסדרת אישורי המסים ושאר העניינים הטעונים הסדרה), הרי שהכספים שהוא מחזיק אינם שייכים יותר לקונים, אלא לשאבי. משכך, חל עליהם העיקול.

14.במאמר מוסגר אעיר, הגם שדבר מכך לא עלה בטענות שבפני, כי ההוראה בסעיף 3 לחוק הנאמנות, כי "אין לרדת לנכסי נאמנות אלא בשל חובות המוטלים עליהם או הנובעים מפעולות הנאמנות", פורשה בפסיקה כמתייחסת להגנה על נכסי נאמנות מפני נושי הנאמן, ולא מפני נושי הנהנה.

תוצאה אופרטיבית

15.משכך, הרי שאני נעתר לבקשה (העיקרית) שבפני, ומורה על המשך תוקפו של העיקול הזמני. שאבי יישא בהוצאות שטרצר, עבור הדיון והבקשה, בסך של 1,800 ₪.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.