שטרית נ' קוזניצקי

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 24.3.13 (כב' הרשמת הבכירה ר' ארד), אשר הורתה על ביטול צו עיקול זמני שניתן ביום 26.2.13 על נכס מקרקעין של המשיב וכספים, עד לסכום של 668,000 ₪.

2.רקע עובדתי והחלטת בימ"ש קמא

ביום 19.12.12 הגיש המבקש תביעה נגד המשיב ואשתו בבימ"ש קמא, ע"ס 768,000 ₪.

על פי המפורט בכתב התביעה, הצדדים חתמו ביום 26.11.12 על הסכם הלוואה, על פיו לווה המשיב מהמבקש סך 412,000 ₪. המבקש טען כי פרט לסכום על פי ההסכם, לווה ממנו המשיב סכומים נוספים, אשר עמדו סה"כ נכון למועד הגשת התביעה ע"ס 768,000 ₪. התביעה הוגשה לאחר שלמבקש נודע כי המשיב ורעייתו חתמו על הסכם למכירת נכס שבבעלותם, אך נמנעו מלשלם למבקש את חובם כלפיו.

בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו עיקול זמני על נכס מקרקעין, כספים וזכויות של המשיב. ביום 26.2.13 ניתן צו עיקול זמני כמבוקש.

ביום 10.3.13 הגיש המשיב בקשה לביטול צו העיקול בטענה כי חתם על הסכם ההלוואה בשל לחץ ואיומים שהופעלו עליו על ידי המבקש; במועד חתימת ההסכם הוא לא קיבל כל סכום מהמבקש; במהלך השנים אכן לווה סכומים שונים מהמבקש ופרע אותם במלואם.

הבקשה לביטול העיקול הזמני התקבלה בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור מיום 22.3.13.

בימ"ש קמא קבע כי המבקש לא הצליח להניח ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה במידה הנדרשת לצורך הטלת עיקול זמני, וכי חקירתו הנגדית העלתה קשיים רבים ומהותיים בגרסתו.

4.טענות המבקש

המבקש טוען כי בימ"ש קמא שגה במסקנותיו. די בכך שהמבקש הציג את הסכם ההלוואות וכן המחאות אותן משך המשיב לפקודתו בהן הוא אוחז כדי להקים עילת תביעה לכאורה לצורך הטלת עיקול זמני. אין מחלוקת בין הצדדים שהמשיב נטל הלוואות מהמבקש. המחלוקת היא בשאלה האם המשיב פרע את ההלוואות, והשאלה תידון במסגרת התביעה העיקרית. הפגמים בהסכם ההלוואה עליהם עמד בימ"ש קמא ניתנים לתיקון.

אשר ליסוד ההכבדה, בימ"ש קמא קבע כי זו קיימת בנסיבות העניין (סע' 24 להחלטה).

5.דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא וכי דין הבקשה להידחות, אף ללא תגובת הצד שכנגד.

כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים ובכללם צווי עיקול זמניים, וערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים נדירים (ראו רע"א 707/12 מולא נ' קדמני (21.3.12), רע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון (4.5.11), רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה (2) 307). לא מצאתי כי המקרה שלפני מצדיק חריגה מהכלל האמור לעיל.

כנדרש בפסיקה, בדק בימ"ש קמא ביסודיות את התנאים למתן צו עיקול זמני והתייחס בהרחבה לתחולתם (או אי תחולתם) בעניין שלפניו. בימ"ש קמא התרשם בעיקר מעדותו המבקש לפניו וממהימנותו, ולא מצא כי עלה בידי המבקש להניח תשתית עובדתית ברורה ועקבית התומכת בכתב התביעה. בין היתר נימק בימ"ש קמא את מסקנותיו בכך:

-הסכם ההלוואה אינו נוקב בפרטים מהותיים על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, וביניהם - במועד להחזר ההלוואה, בשיעור ריבית הפיגורים, באמצעים בהם רשאי לנקוב המבקש במקרה של אי תשלום במועד ועוד;

-המבקש (התובע) לא הצליח להציג גרסה ברורה ועקבית בחקירתו לגבי הסכום שהלווה למשיב במעמד חתימת ההסכם אם בכלל, חובו של המשיב ונסיבות חתימת הסכם ההלוואה, באופן המערער את גרסתו;

-נתגלו סתירות בגרסת המבקש בחקירתו הנגדית אשר אינן מתיישבות עם הנטען בכתב התביעה (למשל סע' 15-18 להחלטה);

-טענת המבקש לפיה הסכם ההלוואה נועד לאגד מספר הלוואות קודמות, אינה מתיישבת עם דרישות החוק ולא ניתן לערוך הסכמים בדיעבד. גם לא כל סכום החוב הנטען מעוגן בהסכם;