שטראוסר נ' -שיווק באינטרנט

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא בטענות התובע להפרת הוראות חוק הגנת הצרכן על ידי הנתבע.

עיקרי העובדות

הנתבע מספק שירותים בתחום השיווק, לרבות פרסום לעסקים במדריך העסקים באתר "ירושלמי".

בחודש אוקטובר 2012 התעניין התובע בפרסום לבית העסק שלו בתחום האיטום.

התובע מילא את פרטיו באתר והנתבע השיב עם פרטי ההצטרפות. לתובע הוסבר כי החיוב מתבצע לפי כמות השיחות שיקבל התובע דרך האתרים אותם מפעיל הנתבע וכי אומדן השיחות מתאפשר לפי מספר טלפון אישי המוקצב לכל מפרסם. סוכם כי התובע ישלם סך של 29.25 ₪ עבור כל פנייה רלבנטית דרך האתר. מששאל התובע, מה יקרה אם יתקשרו אנשים בעניין שירותים שאינו מספק, השיבה נציגת הנתבע כי לשם כך ישנו כרטיס המפרט את השירותים שהעסק מספק.

טענות התובע

ביום 6.12.12 קיבל התובע שיחה דרך האתר שהיתה הודעה מוקלטת שתכליתה בקשה לתרומה. מספר ימים לאחר מכן הודיע התובע לנתבע באמצעות הדוא"ל כי מדובר בבקשת תרומה ועל כן אין לחייבו בגין השיחה. מאז היו מספר שיחות נוספות, שעניינן בקשת תרומה.

התובע טוען כי הנתבע לא גילה לו כי פניות רבות הן ממערכת חיוג אוטומטי, בקשות לתרומה, הצעות שיווקיות וטעויות ומה מדיניותו לגבי שיחות אלה וכי נציגת הנתבע נתנה לו להבין שישלם רק עבור השיחות הרלבנטיות לעסק ובכך הטעתה את התובע. גם לאחר שפנה התובע לנתבע והודיע כי הוא מבקש שלא לחייבו עבור השיחה שהינה בקשת תרומה, התעלם הנתבע מפנייתו ולא הודיע לו כי השיחה תחויב בתשלום.

ביום 15.1.13 קיבל התובע חשבונית ע"ס של 146 ₪ ובה חיוב עבור חמש שיחות. ביום 18.1.13 פנה התובע לנתבע בבקשה לקבל את פירוט השיחות והסביר כי הסיבה לבקשתו היא כי ישנן שיחות עבורן אין מקום לחייבו בתשלום. הנתבע לא השיב לפניה. גם פנייה נוספת של התובע בכתב מיום 14.2.13 לא נענתה.

ביום 1.3.13 פנה התובע לנתבע בשלישית, ואף זו לא נענתה. רק לאחר פנייה מיום 7.4.13, קיבל התובע ביום 8.4.13 את פירוט השיחות, וזאת 72 יום לאחר פנייתו הראשונה. אז גילה כי חויב גם על השיחות שתכליתן בקשות תרומה וכן על שיחה שארכה ארבע שניות בלבד ונפסקה בשל תקלה טכנית. התובע ביקש מהנתבע עוד באותו היום להשיב לו את החיובים עבור שלוש שיחות מתוך החמש, אך הנתבע לא השיב לפנייתו.

התובע פנה לנתבע שוב ביום 21.4.13, אך זה לא השיב לתובע ולא פירט את ממצאי הבירור.

התובע טוען כי הנתבע הטעה אותו, שכן לא גילה לו שיחות שאינן רלבנטיות יחויבו בתשלום ונתן לו להבין כי רק שיחות הרלבנטיות לשירותים אותן מעניק העסק יחויבו בתשלום. כן טוען התובע, כי הנתבע הפר את הוראת סעיף 13ד1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), משלא בירר את טענתו כי גבה ממנו סכומים ביתר, לא השיב לפניותיו בעניין גביית הסכומים ומשלא השיב לו את הסכומים אותם גבה. גם אם סבר הנתבע כי התובע אינו זכאי להשבת סכומים, היה עליו לפחות להשיב בתשובה מנומקת.

לפיכך, טוען התובע כי הוא זכאי להשבת הסכום שנגבה ביתר בסך של 87.60 ₪, הוצאות הצרכן בסכום של 16 ₪ לפי סעיף 13ד1 לחוק וכן פיצויים לדוגמה לפי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן.

טענות הנתבע

הנתבע טוען כי הוא מספק עבור הלקוח מודעת פרסום באתר האינטרנט, ובמסגרתה הוא מפרסם עבור הלקוח מספר וירטואלי. כל שיחה של מאן דהוא אל המספר הוירטואלי שסופק ללקוח נרשם אצל הנתבע והנתבע מנפיק חשבונית לחיוב לאותו לקוח עבור כל שיחה, למעט מקרה של מספר שיחות שבוצעו מאותו מספר טלפון.

הנתבע מוסיף וטוען כי בהתאם לתנאי ההתקשרות בין הצדדים, כל שיחה למספר הוירטואלי תחויב בתשלום וכי תוכן השיחה אינו רלבנטי.

כן טוען הנתבע, כי התובע קיבל מענה לכל פניותיו. כך, ביום 1.3.13 פנה התובע בבקשה לקבל דף פירוט שיחות וביום 8.4.13 נשלח דף פירוט שיחות לתובע.

לאחר שטען התובע כי יש לזכותו בעבור שלוש שיחות, התקשרה נציגת הנתבע לתובע והבהירה לו כי לא ניתן לזכותו בגין שיחות נכנסות למספר הוירטואלי, גם אם לטענתו מדובר בשיחות שמקורן ב"טעות" וכי כל טלפון מחויב בתשלום, אלא אם מדובר בשיחות טלפון שבוצעו מאותו מספר. מכאן שהסכום שנגבה מהתובע נגבה על-פי דין.

דיון והכרעה