שטיין נ' הכשרת היישוב חברת ביטוח

פסק דין

לפניי תביעה, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם את הפרש הסכום בין הנזק שנגרם לו לבין הסכום ששולם על ידי הנתבעת.

אין חולק, כי לתובע נגרמו נזקים במסגרת תאונת דרכים שאירעה ביום 30/8/12, במסגרתה היו מעורבים רכב התובע ורכבו של צד ג', המבוטח על ידי הנתבעת.

אין גם חולק, כי בגין האירוע הכירה הנתבעת באחריות חלקית ולאחר שהפחיתה סכום המייצג לטעמה את אשמו התורם של התובע בתאונה, שילמה את יתרת סכום הנזק.

הנתבעת הפחיתה משיעור הנזק סכום המביא לידי ביטוי אשר תורם בשיעור של 25%, בטענה שבצומת חלה חובת זהירות מוגברת על כל אחד מהצדדים, ועל פי מוקדי הנזק ברכב התובע, עולה לכאורה, כך לשיטתה, כי שדה הראיה היה פתוח ורחב והתובע נהג ברשלנות.

הצדדים נחקרו בפניי בנוגע לנסיבות האירוע, וכן הוצגו בפניי תמונות של רכבי התובע וצד ג' על מנת שאוכל להתרשם מאופי הנזקים וזווית הפגיעה. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את התמונות הגעתי לכלל מסקנה כי יש ממש בטענות הנתבעת, ואבהיר:

ראשית, גירסת התובע לפיה על אף ששדה הראיה היה פתוח שמזג האוויר היה תקין והראות היתה טובה לא הבחין כלל ברכב הנתבע המתקרב אל הצומת בשל העובדה שהנתבע נסע במהירות גבוהה במיוחד, איננה מתיישבת עם השכל הישר, במיוחד בשים לב לכך שמדובר במתחם חניה והסיכוי שהנתבע האיץ עד למהירות כה גבוהה שלא ניתן היה להבחין בו בהתקרבו, נמוך עד אפסי ואינו סביר כלל;

מעבר לכך, מיקום הפגיעה ברכב התובע מלמד לכאורה כי רכב הנתבע בלט זה מכבר לתוך נתיב נסיעתו של התובע עובר לרגע הפגיעה, ויחד עם זאת התובע מעיד באופן חד משמעי כי כלל לא הבחין ברכב הנתבע לפני התאונה ובהתאמה חזקה כי לא בלם כמתבקש;

דברים אלו ביחד עם עדותו של התובע לפיה נסע אותה עת במהירות איטית במיוחד הואיל ועסוק היה בחיפוש מקום חניה, מלמדים, כי התובע לא נקט בזהירות הנדרשת טרם כניסתו לצומת, וכי על כן התרשל באופן נהיגתו.

כלל הוא כי הנכנס אל הצומת, אף אם עושה זאת בזכות ואף אם עומדת לו זכות קדימה בה, נדרש לנקוט במשנה זהירות, לבחון את התנועה בשאר הכבישים המתנקזים אל הצומת ולהאט עד כדי בלימה בכל מקרה בו צפויה סכנה בהמשך נסיעה ישירה.

התובע לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים ובדין הפחיתה הנתבעת משיעור הפיצוי המגיע לו את שיעור חלקו בנזק והעמידה את שיעורו על 25% מכלל הנזקים.

מכל האמור, אני דוחה את התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 350 ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף אני מחייבת את התובע בהוצאות העד בסך של 150 ₪. גם סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: