שחרור ממעצר באמצעות הפקדת ערובה פחותה בהתאם למידת המסוכנות

בפניי ערר הצדדים על החלטת ערכאה קמא לשחרר את איאד מחמד חסן שואמרה (להלן: "העורר") בתנאים. בהחלטתו, קבע ביהמ"ש כי לצורך השחרור יהא על העורר להפקיד במזומן סך של 20,000 ש"ח. סכום זה, כך מסתבר, נולד כאיזון בין חומרת העבירות לבין מסוכנותו של העורר והצורך להבטיח את ההליך הפלילי. אולם, סכום זה לא היה באפשרותו של העורר להפקיד, ועל כן, נשאר במעצר.

הדיון שהתקיים בפניי נועד לברר את התשתית הראייתית לפני ולפנים. טענת התביעה הצבאית, כפי שעולה מכתב האישום היא, משביקש כוח משטרתי לבדוק את רכב העורר, ניסה העורר להימלט מהם, ביצע פניית פרסה ורק לעומת נשק 16-M מכוון מולו, נעצר. על פי עדות השוטרים, תקף העורר את השוטרים, התפרע והתנגד למעצרו.

בבימ"ש קמא, עת נבחנה התשתית הראייתית, קבע ביהמ"ש כי "אודה על אמת אין ביכולתי להכריע בחומר הראיות מי החל באלימות ועל כן ספק זה פועל לטעמי לטובת הנאשם" . יחד עם זאת, ומשהתבקשתי לקבוע עמדה שונה מזו, השתכנעתי דווקא כי יש צדק רב בקביעת ביהמ"ש. אין בדעתי לסקור ולסרוק כל ראיה וראיה, ברם, מהמכלול כולו אין בידי להכריע כלום יש תשתית ראייתית לכאורית לצורך הרשעת העורר בכל הנוגע לפרטי האישום השני והשלישי.

השתכנעתי כי לגרסת העורר יש אחיזה במציאות וכי דבריו מתקבלים מעבר למה שנמסר על ידי השוטרים. אין כל טעם והגיון לבריחת העורר מהכוח המשטרתי, אין טעם והגיון בפניית פרסה באותן נסיבות, ועל כן, הסבריו של העורר מתקבלים על דעתי.

בנסיבות הקיימות ומששוכנעתי בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית רק בחלק מהעבירות, התוצאה היא, כי מידת המסוכנות אשר בה אופיין העורר בבימ"ש קמא, אינה כשהייתה, ועל כן, החלטתי להתערב בתנאי השחרור.

אשר על כן, יוכל העורר להשתחרר בכל עת ורק לאחר הפקדה במזומן על סך 10,000 ש"ח, אשר תחולט ללא כל החלטה נוספת, במידה והעורר לא יתייצב לאחד מן הדיונים שיקבעו לו בבימ"ש קמא. שאר התנאים יישארו בתוקפם, כפי שקבע ביהמ"ש דלמטה.

ניתנה היום, 7 בדצמבר 2008, י' בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: