שחר נ' יהב ואח'

פסק דין

1. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי:

2. התובעת הינה ילידת 19/03/54, מטפלת בקשישים בעיסוקה. בעת התאונה הייתה התובעת בת 55, ועתה הינה בת 59 שנים.

3. הנתבע 1 במועד הרלוונטי לתביעה נהג באוטובוס מס' רישוי 87-068-01, הנתבעת 2 ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.

4. ביום 29/03/09 נפגעה התובעת בתאונת דרכים בעת ששימשה כנוסעת ברכב הנ"ל.

5. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת באזורי גוף שונים, בעיקר בברך ימין, בחזה ובצלעות. התובעת הובהלה למוקד רפואי של קופ"ח מכבי, שם אובחן בין היתר שבר בברך ימין. הרגל קובעה וגובסה והיא שוחררה לביתה עם המלצה לרגל מורמת ושימוש בקביים. התובעת טוענת כי סבלה וממשיכה לסבול מכאבים עזים והגבלות תנועה בברך ימין ובפיקת הברך, טופלה בקופ"ח ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה ולמשככי כאבים, כאשר עד יום זה מתקשה בהליכה, ומדדה ברגלה הפגועה ונאלצת להיעזר באופן קבוע במגן ברך. כמו כן טוענת כי סבלה כתוצאה מן התאונה מכאבים קשים בחזה ובצלעותיה.

6. הנתבעת 2 מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק. הצדדים חלוקים באשר לגובה הנזק.

הנכות הרפואית:

7. התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

8. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין השבר בברך ימין וקרע במיניסקוס לפי סעיף 48 (2) ) (ז) 1 3) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.

עוד קבעה הועדה הרפואית כי התובעת שהתה באי כושר מלא מיום 30/03/09 ועד ליום 26/06/09. כמו כן נקבעה לתובעת לתובע נכות זמנית בשיעור 30% מיום 27/06/09 ועד יום 31/12/09 ונכות זמנית בשיעור של 20% מיום 01/01/10 ועד יום 30/06/10.

9. לא הובאו ראית לסתור, ועל כן קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה קביעה על פי דין, כאמור בס' 6 ב לחוק. יוצא אפוא כי נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בתחום האורתופדיה כתוצאה מן התאונה.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית –

10. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראייה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

בע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג מג (1) 137 (16/03/89) נפסק: