שחק נ' עירית רמת גן

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטתו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט צחי עוזיאל) בתיק חע"ם 1401-06 ולפיה נדחתה בקשת המערער להארכת המועד לביצוע צו הריסה שיפוטי.

2.רקע עובדתי:

א)המערער בעלים של דירה ברחוב ראש פינה 12 ברמת גן (להלן: "הדירה").

ב)במסגרת ת"פ 4091/00 הוגש נגדו בשנת 2000 כתב אישום וזאת בגין הוספת סככה "עשויה שלד ברזל וגג מפח אסקורית בשטח כולל של 15.75 מ"ר ובגובה של כ- 2.50 מ' "ללא קבלת היתר בנייה. (הציטוט לקוח מסעיף 2 לכתב האישום אשר צורף להודעת הערעור).

הסככה תכונה להלן: "המבנה" או "הסככה".

המערער זוכה לאחר שנציג המשיבה חזר בו, וביום 19/2/02 ניתן צו הריסה שיפוטי בהתאם לסעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

בסעיף 5 להחלטה נכתב ע"י כב' השופט מועלם:

"על כן אני נותן צו הריסה כמבוקש ואולם כדי לאפשר לשכנים להסדיר את העניין על הצד הטוב ביותר אני דוחה את ביצועו ל- 12 חודשים, אלא אם יקבל עד אז היתר כדין.

הודעתי לנאשם על זכותו לערער על צו זה לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 45 יום".

החלטתו של כב' השופט מועלם תכונה: "הצו השיפוטי".

אין מחלוקת על כך שלא הוגש ערעור על הצו השיפוטי.

ג)בשנת 2006 הוגש כתב אישום נגד המערער וזאת בגין אי קיום הצו שיפוטי (ת"פ 140/06).

בכתב האישום נטען, כי עפ"י הצו השיפוטי היה המערער צריך לבצע את הצו ולא ביצע אותו.

ביום 13/9/10 הודיעה המאשימה – המשיבה כי הועדה המקומית מסכימה לבצע בעצמה את הצו השיפוטי, כלומר – להרוס בעצמה את הבנה.

עוד הודיעה, כי לאחר ביצוע ההריסה, היא תשקול את מחיקת כתב האישום.

ד)לאחר קיום דיון ושמיעת טענות הצדדים, אשר במהותן, נגעו לטענות ב"כ המערער לפיהן יש מקום לזכותו ולאפשר לו אחר כך לפנות לועדה המקומית על מנת לשכנעה ליתן היתר למבנה, ולמעשה בקשה לעכב ביצוע הצו השיפוטי ו/או מתן ארכה לביצוע הצו השיפוטי,

ולטענות המשיבה ולפיהן, אין כל מקום שלא לבצע הצו באופן מיידי, שעה שכבר לא קיימת מחלוקת בשאלה, מי יבצע את הצו, ניתנה החלטת ביהמ"ש ביום 2/5/11, שבגינה הוגש הערעור דנן.

ה)החלטת בית משפט קמא:

כב' השופט הנכבד בחן את האינטרסים השונים וציין בין היתר: