ש' נ' נציבות שרות המדינה - מדינת ישראל

1. בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי) מיום 19.7.2017 בעמש"מ 25813-04-17 אשר דחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו מיום 6.3.2017 של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 169/16).
2. ביום 10.2.2016 הוגש נגד המבקשת - מורה בבתי ספר בשירות המדינה - כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב-יפו אשר ייחס לה החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), וזאת לאחר שנתפס בדירתה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של כ-70 גרם נטו (ת"פ 23862-02-16). ביום 17.7.2016 תוקן כתב האישום, במסגרת הסדר טיעון, לעבירה של "החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית", לפי סעיף 7(א)+7(ג) סיפא לפקודה, והמבקשת הורשעה לפי הודאתה ונגזרו עליה העונשים הבאים: חודש מאסר על תנאי, קנס בסך 3,000 ₪, ופסילה על תנאי.
3. על יסוד הרשעתה כאמור, הוגשה נגד המבקשת "תובענה לאחר הליך פלילי" לבית הדין למשמעת של עובדי מדינה, בה יוחסו לה, על יסוד הרשעתה האמורה, עבירות עבירות משמעת לפי סעיפים 17(2), 17(3) ו- 17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק). המבקשת הורשעה לפי הודאתה בעבירות לפי סעיפים 17(2) ו- 17(3) לחוק (לא קיימה את המוטל עליו כעובד המדינה, והתנהגה התנהגות שאינה הולמת את תפקידה כעובד המדינה או התנהגה התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה).

באשר לאישום לפי סעיף 17(6) לחוק ("הורשע על עבירה שיש עמה קלון"), טענה המבקשת כי אין בהתנהגותה משום קלון. ראשית, נטען כי היחס הציבורי לסמים מסוג קנאביס השתנה בשנים האחרונות באופן השולל את הקלון מעבירה של אחזקה/שימוש של סם זה. שנית, נטען כי הנאשמת עצמה לא משתמשת בסמים, והסם שנתפס בביתה היה שייך לבן זוגה לשעבר אשר נפגע בתאונת דרכים והשתמש בסמים להקל על סבלו. מנגד, טענה המשיבה כי העובדה שמדובר במורה, האמורה לשמש דוגמא ומופת לתלמידיה, מחזיקה סמים בביתה, דורשת הטלת קלון. בנוסף נטען כי על אף ההתפתחויות הציבוריות, המעשה עדיין מהווה עבירה על פי ספר החוקים.

4. בית הדין עמד על כך כי בבחינת שאלת הקלון יש לשקול את נסיבות ביצוע העבירה, את מהות המשרה של עובד המדינה, את סוג העבירה והאם העבירה בוצעה במילוי תפקידו של עובד המדינה. כן עמד בית הדין על פסיקתו של בית משפט זה באשר לנורמות ההתנהגות הנדרשות מעובד הוראה, בה נקבע בין היתר כי –

"תפקידו של הדין המשמעתי הוא לא רק להעניש את העובד שסרח, אלא גם לשמש מסר לציבור עובדי המדינה כולו בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות ממשרתי הציבור וחובות האתיקה החלות עליהם בביצוע תפקידם. חובות אלה חלות על כלל עובדי המדינה. אולם ישנם תפקידים שבהם להפרת הנורמה המשמעתית נודע מישנה חומרה בשל המעמד המיוחד של בעל התפקיד בשירות המדינה. כזה הוא תפקיד המורה והמחנך, המופקד מטעם המדינה על חינוך הדור הצעיר. עובד ההוראה אינו עובד מדינה מן השורה. הוא דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה. הפרת נורמות ההגינות והאתיקה בידי עובדי הוראה טומנת בחובה חומרה מיוחדת על שום המעמד המיוחד הנלווה לתפקיד זה, והציפיות הגבוהות שהחברה מציבה להתנהגותם של נושאי משרה אלה על שום השפעתם על בני הנוער בחברה הישראלית" (עש"מ 8622/05 עלי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25/12/06)).

          ובמקום אחר –

"המורים הם מודל חיקוי לתלמידיהם, הם אלה האמונים על סלילת דרכי ההתנהגות של תלמידיהם ומשפיעים על דפוסי ההתנהגות העתידיים של החברה כולה... ולכן יש מקום לדרוש ממנו הקפדה יתרה במילוי תפקידו והתנהגות הולמת בכל אורחות חייו" (עש"מ 3362/02 מדינת ישראל נ' אבו-עסבה, פ"ד נו(5) 6, 11 (2002), להלן: ענין אבו עסבה)).

5. על בסיס אמות מידה אלה, ובהתייחס לנסיבות הענין הגיע בית הדין למסקנה כי העבירה בה הורשעה המבקשת נושאת עמה קלון, ולפיכך הורשעה גם בעבירת משמעת לפי סעיף 17(6) לחוק.

בהמשך לכך דן בית הדין בשאלת אמצעי המשמעת שיש להטיל על המבקשת, ולאחר בחינת טענות הצדדים לענין זה, ומתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של המבקשת, לרבות מצבה הכלכלי-משפחתי, הטיל על המבקשת את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, הפקעת מחצית משכורת קובעת אחת שתנוכה ב- 6 תשלומים שווים, וכן הורדה בדרגה אחת למשך שנה.

6. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית הדין בו ביקשה לבטל את הרשעתה בעבירה לפי סעיף 17(6) לחוק (הרשעה בעבירה שיש עמה קלון), וכן להקל בעונשה. בפסק דין ארוך ומפורט, ולאחר סקירה מקיפה של נסיבות הענין, הדין והפסיקה הרלבנטית, דחה בית המשפט את הערעור. בית המשפט קבע כי בנסיבות הענין העבירה בה הורשעה המבקשת היא אכן עבירה שיש עמה קלון, וכי אמצעי המשמעת שהוטלו עליה מאוזנים ואינם מצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.