ש"מ 33081-06-12 מדינת ישראל נ' מ.ן כיד המלך בע"מ ואח'

הנאשמים הורשעו בעבירה של אי מסירת תלוש שכר לעובד במועד לפי סעיפים 24(ג), 25ב(א)(1) ו- 26(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) כמפורט להלן:

• הנאשמת 1 (להלן גם – הנאשמת) הורשעה בעבירה לפי סעיף 24(ג) יחד עם סעיף 25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר.

• הנאשם 2 (להלן גם – הנאשם) הורשע בעבירה לפי סעיף 24(ג) יחד עם סעיפים 25ב(א)(1) וסעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר.

על פי העובדות שנקבעו בהכרעת הדין, הנאשמת ביצעה עבירה של אי מסירת תלוש השכר בגין חודש מאי 2011 לעובד נתנאל בוכריס (העובד) עד המועד הקובע, בניגוד להוראות סעיפים 24(ג) ו-25ב(א)(1) לחוק הגנת השכר. הנאשם הורשע בעבירה של הפרת חובת הפיקוח ובאי ביצוע כל שניתן למניעת העבירה בידי הנאשמת, עבירה לפי סעיף 26(ב) לחוק הגנת השכר.

טיעוני המאשימה

בטיעוניה לעונש ציינה המאשימה, כי העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן בתחום חקיקת המגן, אשר בשנים האחרונות המדינה נוקטת במדיניות חד משמעית לאכיפתה בהליכים פליליים, כדי למגר את תופעות הפגיעה בזכויות העובדים. לדידי המאשימה, תלוש השכר הוא מסמך מרכזי וחשוב, הנותן ביטוי לרוב הזכויות המגיעות לעובד מכוח חוקי המגן, כאשר אי מסירת תלוש השכר, עלולה להשליך על מודעות העובד ביחס לזכויותיו ויכולתו להגן עליהן, כפי שבענייננו ביקש העובד לממש את זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי אולם תלושי השכר לא היו ברשותו. עוד נטען כי משמעותו של תלוש השכר קיבלה משנה תוקף בתיקון 24 לחוק הגנת השכר, עת הדגיש המחוקק במסגרת התיקון את חשיבות ציון פרטים שונים ורבים בתלוש השכר. נטען כי אין חולק שבענייננו העבירה שבוצעה היא בגין אירוע אחד בגינו הואשמו הנאשמים ובעטיו יש לגזור על הנאשמים קנסות בהתאם.

לדידי המאשימה, מתחם העונש ההולם בגין העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינו בשיעור שבין 80-100% מגובה הקנס המקסימלי העומד בענייננו על 14,600 ₪ ביחס לנאשמת ו- 7,300 ₪ ביחס לנאשם.

בנוסף מבקשת המאשימה להורות לנאשמים לחתום על התחייבות עצמית להימנע מביצוע עבירות בהן הורשעו, זאת על פי סעיף 72(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) למשך 3 שנים, כאשר גובה ההתחייבות תהיה בגובה הקנס העונשי המרבי, הן בנוגע לנאשמת 1 והן ביחס לנאשם 2.

טיעוני הנאשמים

ב"כ הנאשמים עותר להטלת עונש של התחייבות בלבד על הנאשמים, ללא הטלת קנס בפועל ולחלופין להטלת קנס מינימלי בשיעור של עד 20% מגובה הקנס המרבי, זאת לדבריו נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם עליהן העיד בדיון, לרבות המצוקה הכלכלית הקשה בה הוא ומשפחתו שרויים, כמו גם העובדה שלא נגרם לעובד כל נזק בפועל ואין סיכון ממשי שהנאשמים ישובו לבצע את העבירות בהן הורשעו.