לביא נ' עו"ד נדב שפירא (מנהל מיוחד) ואח'

צו כינוס לנכסי החייב ניתן לבקשתו, ביום 5.3.15 והושת עליו תשלום חודשי בסך של 500 ₪. בדיון קודם שהתקיים ביום 19.9.16, הועלה צו התשלומים לסך של 1000 ₪.

החייב צעיר, יליד 1983. החייב מתגורר עם בת זוג ושני ילדים פעוטים (ילידי 2015 ו- 2017) בדירה שכורה בתל אביב בדמי שכירות בסך של 6,000 ₪ (לעת הגשת הבקשה לצו כינוס התגורר כרווק עם שותפה לדירת המגורים, אשר בהמשך הפכה לבת זוגו).

החייב מועסק כשכיר ע"י חברה שבבעלות אביו במחלקת שדרוג חניונים ומשתכר כ- 5,700 ₪ בחודש.

כנגד החייב הוגשו 13 תביעות חוב בסך של למעלה מ- 3.3 מיליון ₪. מצבת הנשייה המאושרת עומדת על סך של 2.5 מיליון ₪ (ללא התביעה של רונן טורג'מן שבעניינה ניתן היתר לניהול הליך משפטי. בסופו של דבר ניתן פסק דין מיום 1.2.18 שלפיו החייב חוייב בתשלום בתשלום בסך של 450,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 60,000 ₪).

בדיון שהתקיים ביום 19.9.2016 מצא בית המשפט כי בשלב זה לא ניתן להכריז על החייב פושט רגל והורה למנהל המיוחד להעמיק חקר, בין היתר, בסוגיית תום הלב של החייב, לרבות זימון האב ואח לחקירה לפי הצורך. כן הורה לבדוק את תביעות החוב. צוין כי מעבר לטענות הנושה, במסגרת הדוח המסכם שהוגש על ידי המנהל המיוחד טרם הדיון כלול מידע רב, אשר דורש את העמקת החקירות ובין היתר, לעניין מקום עבודתו הנוכחי של החייב, מעמדו בחברה, הקשר בין החברה שקרסה לבין החברה הנוכחית, עירוב נכסים או הברחת נכסים; כמו גם לגבי כושר השתכרותו של החייב (עמ' 4 ש' 8-10).

דיון נוסף נקבע והתקיים ביום 14.6.18. לקראת דיון זה הוגש תסקיר משלים של המנהל המיוחד, שהמליץ על ביטול ההליך.

כאמור, החייב מועסק כשכיר ע"י אביו ומשתכר כ- 5,700 ₪ בחודש, במחלקת שדרוג חניונים. זהו תחום עיסוקו של החייב גם קודם להליך הפש"ר, במסגרת חברת שטראבג (נוסדה בשנת 2010), שלפי הטענה קרס כלכלית בגין ערבות לחובותיה וגם קודם לכן, במסגרת חברה בשם סופ שדרוג ואחזקת חניונים בע"מ.

כעולה מהתסקיר שהוגש לקראת הדיון הראשון ומגרסתו של החייב בתצהיר ההסתבכות שצורף לבקשה לצו כינוס, לטענת חייב, הוא עבד בחברת סופ בע"מ כשכיר (פרילנס) ושוכנע להיכנס בה כשותף על סמך מצגים שהחברה רווחית. בסופו של יום, לאחר ייעוץ, הוחלט שייפתחו חברה בשם שטארבג בע"מ. לאחר מספר חודשים התברר לו כי המצג היה שיקרי ומפוברק. הוא ושותפו נאלצו ליטול הלוואות לצורך פעילות החברה כאשר החייב חתם על ערבות אישית לחובות החברה, שאינה פעילה כיום.

בהקשר זה יש לציין, כי המנהל המיוחד מצא והציג בדו"ח פסק דין שניתן בתביעה כנגד החייב ושותפו בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בחיפה בתיק 54007-03-12. אף שהתביעה האישית כנגד החייב נדחתה, נקבע שם, בין היתר, כי החייב ושותפו לחברה היו הרוח החיה בחברת סופ ומנהליה בפועל והקימו את חברת שטראבג; תוך שלמעשה, אין הצדקה כלכלית אמיתית להקמה של שטראבג למעט המשך פעילותה של סופ ושימוש במוניטין שלה מהמקום שבו הפסיקה פעילותה, תוך בחירה סלקטיבית ואינטרסנטית לסלק רק את החוב של סופ כלפי נושים ספציפיים ולהותיר מאחור את יתר החובות.

לפי האמור בתסקיר, אביו של החייב הוא בעלים ומנהל של חברת תיירות מזה עשרות שנים ובשנת 2014 פתח מחלקה שעיסוקה בשדרוג חניונים, אשר פועלת במסגרת החברה שבבעלותו. שמה המקורי של החברה, חברת תור לביא תיירות ונופש בע"מ. לפי תדפיס רשם החברות שמה שונה לחברת תור לביא החזקות ביולי 2014 (החברה). אציין, כי לטענת החייב בתגובתו לתסקיר, החברה החלה לעסוק בעבודות שדרוג ואחזקת חניונים במקביל לעיסוקה בתיירות כבר בשנת 2007.

לקראת הדיון שנקבע ליום 14.7.18 הוגש כאמור, תסקיר משלים של המנהל המיוחד, שבא בהמלצה להורות על ביטול ההליך.

לפי תסקיר המנהל המיוחד, לאחר חקירה מעמיקה שביצע, לרבות הפעלת חוקר פרטי שהגיע ללקוחות של החברה ולקבלני משנה של החברה בתחום שדרוג החניונים וכן, חקירת בני משפחתו של החייב (אביו של החייב וכן אחיו, שהוא רוה"ח של החברה) על ידו - הגיע הוא לכלל מסקנה, שהחייב מנהל בפועל את המחלקה בחברה שבבעלות אביו, שאליה העביר החייב את פעילותו בתחום שדרוג חניונים. כפי שעלה מהחקירה, החייב הרוח החיה בעסקי שדרוג החניונים של החברה. ההתנהלות מול הספקים, הלקוחות וקבלני משנה נעשית על ידי החייב, שהוא גם בעל הידע המקצועי בעניין. האב בחקירתו לא השיב או לא ידע להשיב על שאלות בתחום זה. לטענת המנהל המיוחד, החייב העביר את המוניטין שצבר בעסקי שדרוג החניונים לאביו ללא תמורה ומנגד, האב לכאורה הגדיל את הכנסות החברה בשל כך. החייב אינו "רק" איש מכירות בתחום שדרוג החניונים כפי שהוא מוצג. למעשה, ממשיך החייב ומנהל את עסקיו אשר קרסו בגלגול הקודם, במסגרת החברה של אביו. המנהל המיוחד סבור כי החייב מנהל חלק זה של החברה שבבעלות אביו העוסק בשדרוג חניונים כדי להתחמק מנושיו. בין היתר הצביע למשל גם על כך שנמצא כי נמכרו כלי עבודה, טרקטורים ורכבי שטח, תחת חברת התיירות. כמו כן, לפי הדיווח החייב משתכר מעבודה בחברה 5,700 ₪. שכר מדווח זה אינו משקף את ההכנסות האמיתית. הוא אינו מתיישב עם תפקידו בחברה כעולה מהבדיקות שנעשו ועם הוצאותיו של החייב, כגון הוצאות השכירות בהן הוא נושא בשל דירה ברח' ז'בוטינסקי בתל אביב בסך של 6,000 ₪ בחודש. המנהל המיוחד סבור כי אין הצדקה שהחייב שהוא פושט רגל, ישלם דמי שכירות כה גבוהים, שעולים על משכורתו. בנסיבות אלה, המליץ המנהל המיוחד להורות על ביטול ההליך, מחמת שהחייב מתנהל בחוסר תום לב ואינו חושף את מלוא המידע והנתונים ביחס להכנסותיו. עוד ציין כי רוב מצבת הנשיה היא של חברות פרטיות ואנשים פרטיים (ולא בנקים או נושים מוסדיים אחרים). החברה מגלגלת מאות אלפי ₪ ומקומו של החייב, אינו בהליך.

החייב מכחיש את הטענות וטוען, כי האב הוא הבעלים והמנהל. גם אם ברמה הטכנית אינו בקיא בתחום שדרוג החניונים (כפי שעלה מהחקירות), אין זה אומר שהחייב הפך להיות בעל החברה. לטענתו הפעילות בתחום החניונים החלה עוד טרם שינוי השם כבר בשנת 2007 וטרם קרסה החברה של החייב. החברה שבבעלות האב מזה 30 שנה החלה לעסוק בשדרוג חניונים 8 שנים טרם הגשת הליך הפש"ר במקביל לעיסוק בתיירות וכי האב ענה עניינית לכל שאלה שנשאל ע"י המנהל המיוחד, למעט לעניין פרטי לקוחות, מתוך חשש שהתברר כנכון, שהמנהל המיוחד יפנה ללקוחות ויגרום נזק. אשר לדמי השכירות, אלה כבר באו בחשבון בקביעת צו תשלומים בסך של 1000 ₪ ואין מקום להמשיך ולהשתמש בטיעון זה. החייב מתגורר עם משפחתו. בת זוגו מרוויחה 10,000 ₪ נטו לחודש. בת זוגו וילדיו אינם פושטי רגל ומקום המגורים נקבע גם בשים לב למקום עבודתה ולמסגרת החינוכית של בנו. כן נטען, כי בפיזור ההליך אין כל תועלת לנושים ולא יהיה להם ממה להיפרע.

לדיון התייצבו שני נושים. הנושים תומכים בטענות המנהל המיוחד לביטול ההליך; אך מצד שני הביעו עמדתם, כי היו שמחים לשמוע מאת החייב הצעה כספית. מדובר בנושה חברת מעודד צבעים בע"מ, נושה בסך מאושר של 720,333 ₪ (נושה זו הגישה בקשה לביטול הליך הפש"ר נוכח ממצאי בדיקתו של המנהל המיוחד. ראו בבקשה 26) ובנושה זמלר בע"מ, נושה בסך מאושר של 1.250,59 ₪. סך נשייתם של הנושים הללו הוא כ-2 מיליון ₪ מתוך כ-2.5 מיליון ₪. נציג הנושה זמלר טען גם להתנהלות ראוותנית ורברבנית של החייב.

הכנ"ר סבור כי יש להורות על ביטול ההליך נוכח מסקנות המנהל המיוחד ובדיקותיו ולקבוע כי הביטול יכנס לתוקף בתוך 180 ימים שבמהלכם יפעלו הצדדים להגיע להסדר בשים לב לעמדתם של הנושים המשמעותיים הנ"ל, שמעוניינים לשמוע הצעה כספית.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, לרבות תשובת החייב על נספחיה, שמעתי את טענות הצדדים בדיון ושקלתי את הדברים, אני מקבלת את עמדת הכנ"ר בדבר ביטול מותנה של ההליך; כך שאם לא יוצע הסדר נושים הולם שיהיה מקובל על הנושים ברוב מניין וערך ויאושר על ידם כנדרש בתוך 180 ימים (ובכפוף לאישור בית המשפט) - ההליך יבוטל.

בשים לב לשיקול הדעת הנתון למנהל המיוחד שערך בדיקה וחקירה מקיפה ולהמלצת הכנ"ר, אני סבורה כי מהממצאים שבתסקיר המנהל המיוחד על נספחיו עולה קושי של ממש, המונע מחמת חוסר תום לב, הכרזה על החייב כפושט רגל. יחד עם זאת, נוכח עמדת הנושים המשמעותיים שמעוניינים בכך ובאיזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין, אאפשר לחייב להציע הסדר נושים וככל שיאושר על ידי הנושים בתוך פרק זמן של 180 ימים ובכפוף לאישור בית המשפט, יוכל החייב לקבל הפטר. אם לא יאושר ההסדר (ככל שיוצע) בתוך 180 ימים - ההליך יבוטל. זאת, עם הודעת עדכון של המנהל המיוחד בלבד וללא צורך בדיון נוסף או בהתדיינות עם החייב.

כאמור, החייב השיב לתסקיר המשלים של המנהל המיוחד. תשובתו של החייב אינה משכנעת כלל. היא שזורה בחלוקת "ציונים" לרוב למנהל המיוחד ובטענות כלליות בסוגיות של דיני חברות וכיוצ"ב, שאין בהן תשובות של ממש לממצאים. התמונה המצטיירת מן הממצאים היא זו העולה מדברי המנהל המיוחד. לא מצאתי לפרט ולהתייחס לטענות החייב אחת לאחת. אומר עם זאת, כי הטענה שהחברה של האב החל לעסוק בשדרוג חניונים כבר בשנת 2007, 8 שנים לפי הליך הפש"ר אין בה כדי להועיל לחייב בנסיבות העניין. כאמור החייב מצוי בעסקים אלה כבר במסגרת חברת סופ, כשכל סוגיית הקמת חברת שטראבג מעוררת סימני שאלה כבדים נוכח האמור לעיל וממילא, הטענה נטענה בכלליות ולא הומצאו ראיות משכנעות של ממש לתמיכה בפעילות אמת של החברה בתחום זה, משנת 2007. יתר על כן, לשאלת בית המשפט השיב ב"כ החייב, כי קודם לעבודתו של החייב בחברה, האב רק גזר קופון מהעברת העבודות לאחרים באופן המחזק את טענות המנהל המיוחד (עמ' 7 ש' 21). עוד אציין, כי מרכזיותו של החייב בתחום שדרגו החניונים בחברה כפי שהשתקפה מהחקירות כמו גם מחוסר הידע והעדר הבקיאות של האב, אינה מתיישבת עם שכרו הנמוך. לכל הפחות, ניתן בוודאי לומר כי אילו עבד החייב במקום אחר יכול היה להשיא את השתכרותו. אציין, כי החייב טען גם להתרשלות בא כוחו הקודם באופן שהביא לקביעות מוטעות בדיון שהתקיים ביום 19.9.16. לא מצאתי ממש בטענה זו כמו גם בטענות אחרות של החייב והן נדחות.

סוף דבר, כהמלצת הכנ"ר, ההליך מבוטל אלא אם כן יציג החייב בתוך 180 ימים (הפגרה במניין) הצעת הסדר שהתקבלה כדין ברוב מניין וערך ע"י נושיו, לאישור בית המשפט. המנהל המיוחד יעקוב וידווח בחלוף המועד. כן ידווח דיווח ביניים אם הוגשה כלל הצעת הסדר ע"י החייב עד ליום 1/11/18. הוראות משלימות (בדבר ביטול ההליך או אישור ההסדר, אם יוצג) יינתנו עם קבלת הדו"ח המעדכן. בתקופה האמורה ימשיך החייב לקיים חובותיו בהליך.

המזכירות תדוור לצדדים.

תזכורת לעיון בתיק ליום 1/11/18.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.