סנדו נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

ובעניין:

בויום סנדו ז"ל

להלן: "החייב"

לאחר שמציע זכה בהתמחרות על דירת חייב ואף חתם על הסכם מכר אך המכר עדיין לא אושר ע"י בית המשפט, מגיע צד ג' ומציע סכום גדול יותר, האם הוא זה שייקבע כרוכש (על מנת למקסם את מימוש הנכס לטובת הנושים) או שמא הרוכש הראשון (מצד סופיות המכרז, הואיל וההתמחרות הסתיימה) – זו השאלה העומד בפנינו.

1. תחילה נפרט את השתלשלות העניינים:

   א.ביום 1.9.14 ניתן צו כינוס נכסים על נכסי החייב אשר במסגרתו מונתה המנהלת המיוחדת בתיק זה.

   ב.במסגרת דיון שהתקיים ביום 13.12.16 בפני כב' השופטת עפרה אטיאס אישר ביהמ"ש למנהלת המיוחדת להתקשר עם שמאי לצורך קבלת הערכות שווי של שני נכסים שזכויות החייב בהם אינן שנויות במחלוקת. בהחלטה זו עסקינן בנכס אחד מבין השניים, אשר נמצא ברחוב ההסתדרות בנשר הידוע כגוש 11217 חלקה 75 תת חלקה 7 + 8 (להלן: "הנכס").

   ג.במסגרת הדיון מיום 18.4.17 הגיעו הצדדים להסכמה כי הנכס הנ"ל (ומגרש נוסף בעתלית) יוצא למכירה על ידי המנהלת המיוחדת וכן הגיעו להסכמות נוספות באשר לתמורה אשר תשולם לנושה תל אור.

   ד.בסוף חודש 4/17 המנהלת המיוחדת פעלה לפרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת זכויות החייב בנכס בשני עיתונים.

   ה.ביום 8.5.17 נפטר החייב ולנוכח עמדת המנהלת המיוחדת כי קיימת תועלת לנושים מהמשך ניהול ההליך (לאור נכסי החייב), ניתנה החלטה ביום 8.6.17 כי ההליכים יימשכו כתיק עזבון כאילו היה החייב בין החיים.

   ו.ביום 30.7.17 הגישה המנהלת בקשה לאישור מכר ממנה עולים הנתונים כדלקמן:

   הערכת השמאי על הנכס הייתה בסך 288,000 ₪ אך בפועל התקבלו 3 הצעות נמוכות יותר לרכישת הזכויות בנכס כדלקמן: המציע רוני טובי- 128,000 ₪ בתוספת מע"מ, המציע משיח עמר- 104,000 ₪ בתוספת מע"מ והמציעה יהלי יזמות- 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. המנהלת המיוחדת מציינת כי בשל פניות רבות שהתקבלו אצלה לאחר המועד האחרון שנקבע בהזמנה להציע הצעות היא החליטה להאריך את המועד לקבל הצעות וזאת בניסיון להשיא את התמורה שתתקבל. בעקבות הארכת המועד התקבלה הצעה נוספת מטעם הגב' אורית פישר על סך 150,000 ₪ (ככל הנראה נפלה טעות סופר בבקשת המנהלת המיוחדת אשר שם נכתב כי הוצעה הצעה בגובה 50,000 ₪); או אז בתאריך 29.6.17 נערכה התמחרות בין ארבעת המציעים אשר במסגרתה זכה המציע משיח עמר (להלן: "הזוכה") אשר שיפר הצעתו לסך של 151,000 ₪ בתוספת מע"מ = סה"כ 176,670 ₪. הזוכה העביר לידי המנהלת המיוחדת ערבות בנקאית בשיעור של 10% מהצעתו המשופרת ולאחר שהוכרז כזוכה ביקש כי הרוכשת תהיה אשתו, הגב' עמר רונית יולנד (להלן: "הרוכשת"). בהתאם לכך חתמה הרוכשת על הצעה והסכם מכר והמנהלת הגישה איפוא את הסכם המכר לאישור ביהמ"ש (30.7.17) כאשר הינה מציינת שאמנם הערכת השמאי עמדה על סך 288,000 ₪ ברם ההצעות שהתקבלו מלמדות על כך ששווי השוק של הנכס כנראה נמוך מהשווי שהוערך על ידי השמאי וכי המבנה הכולל מיוחד להריסה ועל כן - ציינה המנהל המיוחדת - בנסיבות הקיימות (הדגשה שלי א.נ.) הסכום שהושג בסופו של דבר (176,670) ראוי ומשקף את שווי השוק של הנכס.

   ביום 20.8.17 הגישה הנושה עמדתה כי אינה מתנגדת למכירת הזכויות בנכס לרוכשת תמורת הסך של 176,670 ₪.

   ז.אלא שביום 23.8.17, עוד טרם הספיק ביהמ"ש ליתן החלטתו האם לאשר המכר אם לאו, הוגשה על ידי המנהלת המיוחדת בקשה בהולה להשהיית ההחלטה באשר לאישור המכר וזאת מאחר וביום 20.8.17 הגיע למשרדה מציע נוסף אשר העמיד את הצעתו על סך של 250,000 ₪ כולל מע"מ (להלן: "ההצעה החדשה" / "המציע החדש") - קרי הפרש של 73,330 ₪ מעל הצעתה של הרוכשת – פער של מעל 41%; המנהלת המיוחדת ציינה בבקשתה כי היא סבורה כי בשל ההפרש הנכבד בין הצעת הזוכה לבין ההצעה החדשה ולאור העובדה כי טרם ניתן על ידי ביהמ"ש אישור המכר לרוכשת, יש לקבל את עמדת הצדדים לרבות ובמיוחד עמדת הרוכשת ביחס לאפשרות השוואת הסכום.

   ח.ביום 4.9.17 הגישה הרוכשת תגובתה וביקשה לדחות על הסף את בקשת המנהלת המיוחדת להשהיית ההחלטה בדבר אישור המכר, כאשר לטענת הרוכשת הבקשה מנוגדת לעקרונות יסוד של הליכי מכרז בהליך פש"ר וכן נטענו טענות נוספות (אשר תורחבנה בהמשך).