פש"ר 30825-02-14 ואח' פרידמן נ' קרויז ואח'

לפניי בקשת החייבים לאשר לשלם לבא כוחם שכר טרחה מתוך קופת הכינוס.

בבקשה נטען כי שכר הטרחה ששולם לב"כ החייבים עד כה שולם בעזרת אמו של החייב, וכי בסופו של דבר לא היה די בכספים אלו והם נותרו חייבים לבאי כוחם כספים משמעותיים גם במועד צו הכינוס וכיום עומד החוב על כ-300,000 ₪. לטענת החייבים יש לאזן בין זכותם של הנושים בכספים ובין זכותו של החייב להגנה משפטית. עוד נטען כי חלק משכר טרחת ב"כ החייבים ימומן בסיוע חבר ילדות של החייב המתגורר בארצות הברית אולם מימון זה נעשה ללא התחייבות, וכי מכל מקום אין הצדקה לכך שמלוא שכ"ט ב"כ החייבים ישולם באופן זה ויש מקום לשלם שכר טרחה חלקי מתוך קופת הכינוס.

החייבים מפנים להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין נקארה (בש"א (מחוזי חי') 13096/03 נקארה נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, 12.5.2004)), לפיה קיים אינטרס חברתי שחייבים יוכלו לזכות לייצוג הולם.

המנהל המיוחד, עו"ד איתן ארז, מתנגד לבקשה וטוען כי לא יעלה על הדעת שהנושים יממנו ייצוג עבור החייבים, בפרט כשאלה אינם משלמים תשלומים חודשיים ופועלים להברחת כספים.

לטענת המנהל המיוחד, אין כל מקור נורמטיבי המסמיך את בית המשפט לפסוק את המבוקש ומהעובדה שבעניין הקצבת דמי מזונות בחר המחוקק להתייחס במפורש לתשלומים מתוך מסת נכסי החייב עולה ששתיקתו בענייננו מהווה הסדר שלילי. פסק הדין היחיד אליו הפנו החייבים לעניין זה אינו מהווה הלכה מחייבת וגם בו אושר לבא כוח החייבים תשלום שכ"ט בעניין נקודתי, צר ביותר, שאינו קשור לייצוג החייב אלא לביצוע פעולות במסגרת תיק הכינוס. לטענתו, אם החייב מעוניין בייצוג עליו להסתפק בסיוע חברים ובני משפחה או לפנות ללשכת הסיוע המשפטי. החייבים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי פנו ללשכת הסיוע המשפטי וכי נענו בשלילה. במקום זאת הם מבקשים ליפול לנטל נוסף על כתפי הנושים.

עוד טוען המנהל המיוחד כי גם אם היה בית המשפט מוסמך לפסוק כמבוקש, הרי שבנסיבות העניין לא היה מקום לעשות שימוש בסמכות זו. רק בדיון שנערך ביום 1.2.15 התייצב בפני בית המשפט דייר בנכס שבשליטת החייב שהודיע כי שילם לחייב לאחר צו הכינוס סכום של 36,000 ₪ בגין דמי שכירות. מדובר בראיה מוצקה לכך שעסקינן בחייב אשר הוראות הדין הינן ממנו והלאה. זהו דייר אחד מבין רבים ובשליטת החייב עוד נכסים רבים. החייבים אף אינן משלמים תשלומים חודשיים לקופת הכינוס ולטענתם אינם עובדים ואין להם תקבולים. חייב שכזה אינו זכאי לקבל "פרס" בדמות מימון שכר בא כוחו על ידי הנושים.

עוד לטענת המנהל המיוחד, הגורם שלטענת החייבים יסייע להם באיסוף תרומות אינו מבקש לסייע בהקלת הנטל שהחייבים מבקשים להטיל על הקופה אלא רק "להשלים" כספים שלא יאושרו לתשלום מתוך הקופה, ואף קיומו של גורם זה ונכונותו לסייע לחייבים לא הוכחו.

עוד טוען המנהל המיוחד כי דרישת החייבים לתשלומים רטרואקטיביים היא עזת מצח. לטענתו, אין אלא להצר על כך שהחייבים יצרו חובות נוספים לאחר צו הכינוס מבלי שקיבלו לכך היתר מבית המשפט, ולא ברור מדוע בא כוחם של החייבים איפשר את המשך יצירת החוב לאחר צו הכינוס ולא הגיש את הבקשה אלא 5 חודשים לאחר צו הכינוס. עוד לטענתו, ככל שיוחלט כי יש לממן את שכ"ט ב"כ החייב מקופת הכינוס, יש להורות כי השכר יהא נדחה להוצאות הכינוס, כי ייקבע בסכום קבוע לכל הטיפול ולא לפי שעות עבודה וכי לא ישולם שכר רטרואקטיבי ובוודא שלא בגין ניהול הליכים אחרים שנקטו נושים אחרים של החייב כנגדו.

גם הכנ"ר מתנגד לבקשה וטוען כי המחוקק נתן דעתו על הסיטואציה שבענייננו וקבע לגביה הסדר ספציפי בסעיף 87 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. לטענת הכנ"ר הן הפקודה והן הפסיקה קובעות כי בא כוח חייב בהליכי חדלות פירעון זכאי לשכר טרחה רק במקרה של ייצוג החייב בהליכי התנגדות לבקשת פשיטת רגל, הא ותו לא. פסק הדין אליו הפנה ב"כ החייבים בבקשתו אינו רלבנטי לענייננו, מאחר והוא עוסק בתשלום בגין פעולות שביצע ב"כ החייב לצורך מימוש נכס והעברת היתרה לקופת הכינוס. עוד טוען הכנ"ר כי המחוקק קבע בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 כי שכר טרחה מתוך קופת הכינוס ישולם לבעלי תפקיד – ולא לב"כ חייב בהליכי חדלות פירעון.

]

בתשובת החייבים נטען כי לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות רחבה ביותר של שיקול דעת בכל הנוגע לנכסי החייב, וכבר נקבע בפסיקה כי הוא רשאי לפסוק כי חלק מסוים משכ"ט ב"כ החייב ישולם מתוך קופת הכינוס. בנוסף להחלטה עליה הסתמכו בבקשתם מפנים החייבים להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בבש"א 5885/01 מנדלוביץ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, 18.6.2001)).

עוד לטענת החייבים, מהמועד בו הוטל עליהם צו תשלומים הם מעבירים לכונס מדי חודש בחודשו את התשלומים החודשיים ומשתפים פעולה עם הכונס באופן מלא.