פש"ר 27903-07-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' בוקשפן ואח',פש"ר 27885-07-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' בוקשפן ואח'

לפניי בקשות הכנ"ר לעיין מחדש בהחלטות שניתנו בתיקים שבכותרת לפיהן התקבלו בקשות הנושה לסגור את התיקים לאחר שהנושה הגיע להסדר פשרה עם החייבים.

ביום 14.7.14 הוגשו לבית משפט זה בקשות הנושה למתן צווי כינוס נגד החייבים לאחר שאלה לא מילאו אחר הדרישות שבהתראת פשיטת הרגל שהומצאה להם ולא פרעו את חובם לנושה. דיון בבקשה נקבע ליום 19.11.14, ובהמשך נדחה ליום 30.3.15.

בטרם הגיע מועד הדיון הגיש הנושה בקשות לסגירת התיקים מהטעם שהצדדים הגיעו להסדר פשרה והחייבים סילקו את חובם לנושה. הבקשות התקבלו והתיקים נסגרו (החלטות כב' השופט מוסק מהתאריכים 29.12.14 ו-31.12.14).

בבקשות לעיון מחדש טען ב"כ הכנ"ר כי הבקשות לסגירת התיק הוגשו מבלי ליידע את הכנ"ר, מבלי שפורט מהו ההסדר אליו הגיעו הצדדים ומבלי לפרט האם יש לחייבים נושים נוספים מלבד בנק דיסקונט. ב"כ הכנ"ר הדגיש כי על פי סעיף 139(ה) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הכנ"ר הינו צד לכל הליך שמתנהל בבית המשפט לפי הפקודה והיה על ב"כ הצדדים לצרפו כצד להליך. לטענתו, החזרה מההליך טעונה אישור של בית המשפט וטרם מתן האישור על בית המשפט לבחון סוגיות שונות, לרבות שאלת קיומם של נושים אחרים. הכנ"ר הדגיש כי ההליך הוא קולקטיבי וחל על כל נושי החייב ואין לתת יד להעדפת נושים בחסות הליך פשיטת הרגל.

עוד טען ב"כ הכנ"ר כי הליכי פשיטת הרגל אינם פלטפורמה להפעלת לחץ על חייב לצורך גבייה אישית של נושה. לטענתו, בענייננו הדברים חמורים אף יותר שעה שב"כ הנושה ביקש את דחיית הדיון שהיה קבוע לחודש נובמבר, ושאילו לא נדחה היה ניתן בו צו כינוס לנכסי החייבים.

בתגובת ב"כ הנושה נטען כי הכנ"ר צורף כצד להליך, וכי הנושה יידע את בית המשפט על ניסיונות הפשרה פעמיים, הן בבקשה לדחיית מועד הדיון והן בבקשה לביטול ההליך, כך שלא ניתן לייחס לו ולבא כוחו ניסיונות להטעות את בית המשפט.

הנושה אינו חולק על כך שהחזרה מהבקשה טעונה רשות של בית המשפט וטוען כי אין דין בקשה לביטול הליך לאחר מתן צו כינוס כדין בקשה כזו טרם מתן צו כינוס. בעניין זה מפנה ב"כ הנושה לדברי כב' השופטת פרוקצ'יה בפש"ר (מחוזי י-ם) 4899/96 בנק הפועלים נ' שאג (לא פורסם) אשר הובאו בע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (20.7.2008) לפיהם "מסתמנת אבחנה ברורה באמות המידה להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בשלב הקודם למתן צו הכינוס לעומת השלב לאחר מתן צו הכינוס...". לטענת הנושה, נכון עשה בית המשפט בהחלטתו להיעתר לבקשה לביטול ההליך לאחר שהובהר פעם אחר פעם כי בין הנושה לחייבים מתקיימים ניסיונות להגיע לפשרה אשר תייתר את הצורך להכניסם להליך פוגעני ובטרם ניתן צו הכינוס.

בתגובת ב"כ החייבים לבקשות נטען כי ההסדר שהושג עם הנושה לא נועד להבריח נכסים וכולו סיוע והצלה של קרן חסד למשפחה הנמצאת במצוקה קשה. הנושה הבין את מצוקת החייבים מחד ואת קשיי הגבייה מאידך, ונעתר להסדר שהושג, והתשלום עבור ההסדר בין הצדדים שולם על ידי צד שלישי שהוא קרן החסד. לטענת החייבים, ביטול ההסדר בין הצדדים, החזרת הכספים שהתקבלו לצד השלישי והשבת התיקים על כנם לא יועילו לגורם כלשהו, אך עלולים להאיץ את מכירת בית המגורים שלהם ושל ארבעת ילדיהם הקטינים, תוך הסבת נזקים כספיים שלא לצורך.

בדיון שהתקיים בפניי חזרה ב"כ הכנ"ר על הטענות שהועלו בבקשה והוסיפה כי הכנ"ר אמנם צורף כצד אך לא היה מודע להליך המתנהל. עוד לטענתה מהתגובה לבקשה עולה כי לחייבים נושים נוספים, ולפיכך תפקיד הכנ"ר לוודא שכל הנושים יודעים על ההליך וביכולתם להביע את דעתם על מנת למנוע מצב פוטנציאלי עתידי של העדפת נושים. לטענת ב"כ הכנ"ר על בית המשפט להורות לחייבים להמציא לכנ"ר ריכוז של רשימת תיקי הוצאה לפועל המתנהלים נגדם ותצהיר בדבר הנושים ובמקביל להמציא לנושים מכתב עם אישור מסירה בדואר רשום אודות קיומו של הליך זה, בצירוף פרוטוקול הדיון על מנת לאפשר לנושים להתנגד לביטול הדיון.

ב"כ החייבים טען כי הנושים הגדולים של החייבים הם בנק מזרחי ובנק דיסקונט, ויתר החובות אינם משמעותיים. בבנק מזרחי נלקחה הלוואה המובטחת במשכנתא וההחזר החודשי משולם על ידי קרן החסד. עם בנק דיסקונט הושג הסדר. החייבים חוששים שהעברת התיק להליך פשיטת רגל עלולה ליצור מערבולת שבימים אלה כבר נפתרת מאליה.