פש"ר 26249-02-16 אהרן נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

1. לפני בקשה במסגרתה עותרת המבקשת להחריד מצו עיכוב ההליכים שני הליכים: ערעורים הנדונים בבית המשפט העליון (ע"א 4250/15 ו- 4269/15) הקבועים לשמיעה ליום 23.5.16 וכן תביעה בבית המשפט השלום בתל-אביב (ת.א. 12743-08-10).

2. החייב מתנגד לבקשה שעה שלשיטתו אינם נופלים לגדרו של סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל. הנאמן בתגובתו טען כי יש מקום להתיר המשך ההליכים בן בתביעה המתנהלת בבית המשפט השלום, שהינה בשלב של סיום ההליך, ובן בערעורים בבית המשפט העליון, אשר לגביהם הוגשו כבר סיכומי הצדדים.

3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי במקרה מיוחד זה יש להיעתר לבקשת המבקשת ולהתיר לה להמשיך לנהל את ההליכים כנגד החייב. ואנמק.

4. אין חולק כי הכלל הוא כי משניתן צו כינוס חל עיכוב הליכים סטטוטורי מכוח סעיף 20(א) לפקודה:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

5. הוראת סעיף 20(א) לפקודה רגל משרתת את "התכלית של מניעת פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים, ותורמת לחיסכון בזמנם של בתי המשפט, בכך שהתביעות תתבררנה לפני הנאמן לפי הוראות הפקודה" (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן ואח' [פורסם בנבו] (25.10.2011)).

6. עם זאת, כאמור בסיפא של סעיף 20(א) הנ"ל, לבית-משפט של פשיטת רגל נתונה הסמכות להתיר המשך ניהול הליכים במקרים מיוחדים ובתנאים שיראה לקבוע (ראה, למשל, רע"א 3131/00 שילר נ' שחם, פ"ד נה(4) 157, 160).

7. במקרה דנן, לטעמי, מתקיים המקרה החריג המצדיק חריגה מן הכלל שנקבע בפקודה.

מתגובת הנאמן עולה כי שני ההליכים, בן בבית המשפט השלום והן בבית המשפט העליון, מצויים בשלבים מתקדמים ביותר – בתביעה בבית המשפט השלום כל שנותר הוא לקבל צו להגשת סיכומים ואילו בבית המשפט העלין הוגשו סיכומים על ידי הצדדים. בנסיבות אלו, קטיעת הדיונים עלולה להביא להארכת הדיונים ולסרבולם (ראה רע"א 6153/07 יחזקאל כהן נ' עופר מדמון (פורסם בנבו, 6.1.08).