פש"ר 2583-99 נ' ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת החייב, אשר בקשתו לפשיטת רגל הוגשה בשנת 1999, למתן הפטר המותנה בתשלום חוב פיגורים בתוך 60 יום, כאשר הכנ"ר תומך בבקשתו ומנגד הנאמנת והנושה מתנגדים לבקשה. נערך דיון בבקשה ביום 29.2.16 (להלן: "הדיון") בו נשמעו טענות הצדדים.

עסקינן בתיק המתנהל משנת 1999, דהיינו החייב מצוי בהליך של פשיטת רגל מזה 17 שנה (!), כאשר אושרו תביעות חוב בסך כולל של 466,865 ₪ ובקופת הכינוס מצויים כיום 314,889, לאחר שבשנת 2010 שולם לנאמנת על חשבון הוצאות הכינוס, סך של 44,220 ₪ (ראו החלטת כב' השופטת נחליאלי-חיאט מיום 4.12.10). דהיינו נכון להיום הוכנסו לקופת הכינוס סך של 359,109 ₪. מתוך סכום זה סך של 169,142 ₪ התקבל כתוצאה מתביעה שניהלה הנאמנת כנגד חייבים של החייב (יאיר וברכה סלע), ראו סעיף 12 לתסקירה האחרון של הנאמנת מיום 18.1.16 (להלן: "התסקיר"), והיתרה (189,967 ₪) התקבלה מתשלומים חודשיים במהלך השנים. אין מחלוקת כי כעת לחייב חוב פיגורים של כ- 32,000 ₪, אשר אותו הוא מוכן לשלם בתוך 60 יום, דבר שיביא לכך שסך התשלומים ששולמו לקופת הכינוס יהיה 391,109 (דיבידנד ברוטו של כ- 84%).

הנאמנת בתסקיר ובדיון סירבה לבקשת ההפטר. הנאמנת המליצה, כי ההליכים ימשכו ולמרות שהתנהלות החייב בהליך אינה תקינה לא יבוטלו ההליכים, כיוון שטובת הנושים מחייבת השארת התיק על כנו. הנאמנת הסבירה שכנגד החייב הוגשה תביעת עובדת, גב' סיגל פיינגזורט, (להלן: "העובדת") בסכום של 2.4. מיליון ₪ המבוססת על פסק דינו של בית הדין לעבודה, אשר ניתן בהיעדר הגנה וכולל פיצויי הלנה. הנאמנת אישרה לנושה זו סך של 9,299 ₪ בלבד (להלן: "תביעת העובדת"), ולכן אם יבוטל הליך הפש"ר הרי שהחיוב על פי פסק הדין ישוב על כנו דבר שלא יועיל לנושים וגם לא לחייב. לפיכך המליצה הנאמנת כי החייב ימשיך להישאר בהליך כאשר "קיים סיכוי ממשי שהנאמנת תעתור בבקשה למתן הוראות לפעול לביטול הענקה שהעניק החייב לגרושתו – זכויותיו בדירה ברח' שמשון הגיבור 16 רמלה (להלן: "הדירה"- ע.ר.)- כשבידי הנאמנת נצברו ראיות לכאורה שעסקינן בהעברת זכויות ללא תמורה שעה שהחייב כבר היה שקוע לכאורה בחובות". לעניין זה טענה הנאמנת בדיון כי לאחרונה נודע לה כי מחצית הדירה עדיין רשומה על שם החייב (עמ' 2 שורה 7 לדיון). עוד טענה הנאמנת כי החייב מרוויח סכומים ניכרים ועל פי חישוביה יש להגדיל את צו התשלומים ולהעמידו על סך של 7,500 ₪ לחודש. עוד ביקשה כי אם החייב לא יתייצב לחקירה במשרדה, ישלם את כל הפיגורים, יגיש דוחות, ידווח דיווחי אמת ויחדל מתשלום לבני משפחתו "יחשב הדבר כביזיון בית המשפט ויכול שעקב כך ינקטו נגדו הליכי מאסר." כן עתרה הנאמנת לזמן את גרושתו הגב' צילה מ' נ' קליימן לחקירה והבאת מסמכים לעניין הדירה. כמובן שהנאמנת התנגדה למתן הפטר, גם כזה המותנה בתשלום חוב הפיגורים, אלא אם כן החייב ישלם את מלוא חובותיו.

לטענות הנאמנת הצטרפה הנושה, אשר טענה כי החייב עושה חוכא ואטלולא מן ההליכים, כי זהו תיק שבו יש לדרוש מהחייב 100% דיבידנד לנושים, כי החייב נתן גרסה שקרית ולכן נאלצה הנושה להגיש ערעור על החלטה בתביעת חוב וכי יש דירה על שם החייב.

החייב מבקש כי בית המשפט ישחררו מן ההליך במתן הפטר, תוך שהוא מציין כי שבע שנים ראשונות להליך עמד בחובות ההליך במלואן ורק לאחר מכן החל לצבור פיגורים, אולם בכל פעם אסף כסף ושילם את פיגוריו, כאשר כל השנים עמד בחובת הגשת דוחות ובחקירות רבות של הנאמנת. לטענת החייב, כבר לאחר שבע שנים ניתן היה לסיים את ההליך. עוד טוען החייב כי במהלך השנים עבר אירועים טראומטיים בהקשר למשפחתו, כאשר אחיו מת, וכי הוא מתקיים מעבודתו כנהג מונית תוך שהוא משלם מזונות ומתקיים בדוחק. עוד טוען החייב כי אין לו כל נכסים מוחשיים או הוניים. כמו כן הוא מסייע לאמו הקשישה המטפלת באחותו הנכה. אשר להתנהלותו בהליך ציין ב"כ החייב, כי כבר כאשר החל בייצוג החייב בהליך, בשנת 2011, סבר שמן הראוי לסיימו. הוא ציין שהוא עצמו התייצב עם החייב פעמיים לחקירה אצל הנאמנת, כאשר כל הזמן החייב בקש לסיים את ההליך, אך כל פעם הוערמו קשיים חדשים. עוד טען, כי הנאמנת העלתה לדיון את נושא הדירה, שהועברה לגרושה בהסכם הגירושין, לראשונה רק לפני שנתיים למרות שהחייב בהליך כבר 17 שנה והסכם הגירושין הוא משנות ה- 90.

ב"כ הכנ"ר טען בדיון כי יש לשים להליך סוף מפאת משכו. הוא מציין כי ברור שהתנהלות החייב בהליך לא הייתה תקינה לאורך כל הזמן, אך צריך לתת משקל רב למשך הזמן בו החייב מצוי בהליך. עוד ציין כי בשל משך הזמן גם אין מקום כעת לפתוח את נושא הזכויות בדירה משום שהאירוע קרה לפני 20 שנה ולכן ניתן להסתפק בכך שהחייב ישלם את חוב הפיגורים ולתת הפטר.

דיון והכרעה

בפסק הדין בעניין בן דוד (ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכנ"ר, 3.5.09) קובע כב' הנשיא גרוניס בהקשר של הכרזת חייב כפושט רגל כך:

"חוסר תום לב יכול אכן להביא לדחייה של בקשת חייב להכריזו פושט רגל. יחד עם זאת, חובה לזכור שחוסר תום לב הינו מושג רחב ביותר, ויש להתייחס אליו על רקע הנתונים הספציפיים הנוגעים לחייב המסוים. נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה  מתייחסת לאלמנט הזמן. גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסויים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם."

ובהמשך:

"אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981). האם חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסוימת של חוסר תום לב?! אין ללמוד מדברי כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב. כמובן, שיש לברר בכל מקרה את הסיבות ליצירת החובות, אך לא ניתן להתעלם מכך שקשה לדרוש מאדם להציג בפני הכונס הרשמי את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם (השוו, רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי הנ"ל)."