פש"ר 24652-06-15 מנש ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

1. בפני בקשה אשר הוגשה על ידי המבקש, נושה של החייב (להלן: "הנושה" ו"החייב", בהתאמה), לביטול החלטה שניתנה ביום 2/7/15 במעמד צד אחד. החלטה זו, בבקשה מס' 3, ניתנה בעקבות פניה משותפת ומוסכמת של החייב והמשיב 3, המנהל המיוחד (להלן: "המנהל המיוחד"), במסגרתה עתרו כי בית המשפט יורה לנושה ולחברת בזק לחדול מניכוי הוראות קבע המופחתות ממשכורתו של החייב בגין הלוואות שנטל מהנושה.

2.בבקשה מס' 3 טענו החייב והמנהל המיוחד כי החייב נטל הלוואות מהנושה בסך כולל של 119,000 ₪ כשיתרת ההלוואות הבלתי מסולקות עומדות על כ – 91,000 ₪. החייב והמנהל המיוחד טענו כי לנוכח הליכי פשיטת הרגל המשך תשלום ההלוואות, תוך ביצוע ניכוי ישיר מהמשכורת, מהווה משום העדפת נושים. ביום 2/7/15 נעתר בית משפט (כב' השופט חסדאי) לבקשה, אך קבע: "היה ולבנק יהב טענות לסתור, רשאי הוא להגיש תגובה מטעמו תוך 15 יום".

3.בעקבות החלטה זו הגיש הנושה את בקשה מס' 4, היא הבקשה לביטול ההחלטה מיום 2/7/15. הנושה הלין על כך שלא צורף כמשיב לבקשה (והצדק עם הנושה). הנושה טען כי אוחז הוא בהמחאות זכות שנחתמו על ידי החייב בטרם מתן צו הכינוס וכי בהתאם להוראת סעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 הנושה רשאי להמשיך ולקזז ממשכורתו של החייב את הסכומים האמורים, חרף צו הכינוס. הנושה המשיך ופירט כי החוב כלפיו עומד על סך של כ – 250,000 ₪, בגינו הוגשה תביעת חוב. הנושה הפנה למסמכים עליהם חתם החייב, ובין היתר הוראות בלתי חוזרות להמחאת זכותו לניכוי מהמשכורת החודשית; להסכמי ההלוואות ותנאי החשבון, ראו נספחים ב-ד לבקשה מס' 4, ובמיוחד סעיף 1 בפרק 13 לבקשה לפתיחת חשבון ולסעיף 40 להסכם ההלוואה נספח ב'.

4.בפן המשפטי הפנה הנושה כאמור לסעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל וכן לפסיקת בתי המשפט, בין היתר בע"א 5578/93 נדב נ' הנאמן על נכסי פושט הרגל אליעזר נדב, פ"ד מט(ב)459 ; בש"א (חי) 7404/08 מידלר קלמן ראובן נ' כונס הנכסים הרשמי לעניין החריגים בסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל תיק פש"ר 10648-01-10 דעוס נ' כונס הנכסים הרשמי ועוד, ראו סעיף 17 לבקשה מס' 4.

5.בקשה מס' 4 הועברה לתגובת החייב והמנהל המיוחד. החייב טען כי יש לדחות את בקשת הנושה שכן זה האחרון לא רשם משכון על זכות עתידית בהתאם להוראת סעיף 97(א) לפקודה. לגבי סעיף 97(ב) לפקודה סבר החייב כי החלופות הנזכרות שם אינן ישימות במקרה של המחאת זכות עתידית לקבלת שכר, אלא דנות בזכות קיימת או העברת עסק, והפנה בעניין זה לע"א 596/86 יהודית בן ציון נ' אוריאל גורני [פורסם במאגרים]. החייב טען כי לשון המחאת הזכות במקרה הנדון עמומה למדי; אין פירוט של שם המעסיק ואינו מפרט את חוזה העסקה אליו הוא מתייחס. החייב טען כי הסכמי הנושה חותרים תחת מטרות הפקודה, הופכים את העובד לעבד ויוצרים העדפת נושים. בנוסף ולחלופין טען החייב כי מהמסכמים אשר צורפו לבקשת הנושה עולה כי החייב חתם רק על חלק קטן מההלוואות אותן נטל, בסכום כולל של 48,000 ₪, וכל יתר ההלוואות להן טען הנושה ניתנו לחייב בעסקה טלפונית וללא חתימה על מסמך כלשהו.

6.המנהל המיוחד הגיש את תגובתו וטען כי בקשה מס' 3 הוגשה בהסכמתו על סמך העובדות שנמסרו לו ע"י החייב. המנהל המיוחד הלין על כך שהחייב לא ציין בטופס 5 את הבטוחות שניתנו לטובת הנושה ויש בכך משום הטעייה. לגופו של עניין ציין המנהל המיוחד כי הפסיקה נוטה באופן ברור לטובת הנושה, הגם שלשיטתו ספק אם יש לתת יד ל"שיעבוד" כושר ההשתכרות של החייב. במישור העובדתי טען המנהל המיוחד כי מהנתונים והמסמכים שהוצגו לו, אכן ניתנו חמש הלוואות המגובות בהמחאות בלתי חוזרות ( ראו סעיף 16 לתגובת המנהל המיוחד, סעיפים ד', ו'-ט'), וזאת כשסכום ההלוואות הכולל עומד על 46,000 ₪ (להלן: "ההלוואות החתומות"). לגבי ההלוואות החתומות, מסכים המנהל המיוחד שעל פי הדין והפסיקה אין מקום להורות על הפסקת הניכוי. לגבי יתרת ההלוואות, בקש המנהל המיוחד שהנושה יצרף עותק מהמסכמי ההלוואות ו/או ינמק מדוע יש להכיר בביצוע הניכויים בשלמותם.

7.הנושה הגיש את תגובתו וטען כילא איתר מסמכי הלוואות נוספים מעבר לאלו שצורפו, עם זאת שב ומפנה הנושה להסכם פתיחת החשבון, סעיף 1 בפרק 13 הכולל המחאת זכות לקבל מהמעסיק את תשלומי השכר עד גובה החוב. הנושה מציין כי לתנאי פתיחת החשבון צורף תלוש משכורת של החייב, ומכאן כי ידוע מיהו המעסיק ומהם תנאי השכר. הנושה טוען כי די בכך כדי לעמוד בסעיף 97(ב) לפקודה ויש להורות על ביטול ההחלטה מיום 2/7/15 והמשך ביצוע הניכויים בשלמותם.

ההכרעה