פש"ר 23208-01-11 מדינת ישראל ואח' נ' אפל(אסיר) ואח' פש"ר 1168-04-11,פש"ר 1168-04-11לפני כב' השופט איתן אורנשטיין,סגן נשיאה

הסוגיה נשוא החלטה זו הינה מתן הרשאה לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל שלא לשלם קנס חלף מאסר, קרי, דחיית המאסר עד לאחר סיום הליכי חדלות הפירעון.

החייב הורשע על ידי בית משפט השלום בתל אביב יפו, ונגזרו עליו 42 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך של 1,000,000 ₪ או 20 חודשי מאסר תמורתו. בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו הערעור החלופי שהגיש החייב ובאופן שהקנס שהושת עליו הופחת לסך של 678,000 ₪ במקום הסך של 1,000,000 ₪ (להלן: "הקנס"). בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 15.4.12, במסגרת בקשת החייב לפריסת תשלום הקנס הורה שהחייב ישלם את הקנס ב -12 תשלומים חודשים עוקבים ורצופים החל מיום 16.4.12.

ביום 10.3.10 הוצאה התראת פשיטת רגל לחייב לבקשת המדינה על יסוד פסק דין שניתן נגדו שבמסגרתו הושת על החייב לשלם למדינה סך של כ-21 מיליון ₪. הואיל והוגש ערעור על פסק הדין, הוסכם על עיכוב הליכי התראת פשיטת הרגל עד להכרעה בערעור. ביום 2.4.12 התקבל ערעור המדינה ונדחה ערעור החייב. בנסיבות אלה הודיעה המדינה שניתן לחדש את הליכי פשיטת הרגל. ביום 29.11.12 התקבלה בקשת המדינה ובית המשפט הורה על מינוי עו"ד אולמן ככונס נכסים זמני לנכסי החייב. בהמשך, ביום 26.12.12 הוסכם שעו"ד אולמן יתמנה כמנהל מיוחד לנכסי החייב ויפעל כבעל תפקיד וצו הכינוס נכנס לתוקף ביום 5.7.12. יאמר כי כנגד החייב ננקטו הליכי פשיטת רגל גם על ידי נושה נוספת שלו, חברת אלומיניום אחזקות (א.ה.) בע"מ שלטובתה ניתן פסק דין המשית על החייב תשלום בסך של כ-13 מיליון ₪.

עקב הליכי פשיטת הרגל, נמנע מהחייב לגרסתו לשלם את הקנס.

לעמדת המנהל המיוחד הוגשו נגד החייב תביעות בסך של כ-106 מיליון ₪ ובכללם תביעת חוב של מדינת ישראל על סך של כ 76 מיליון ₪.

החייב טוען שהוא חסר אמצעים ומשכך אינו יכול לשאת בתשלום הקנס. בנוסף נטען שאין הוא רשאי לשלם את הקנס מאחר והדבר יהווה העדפת נושים אסורה.

בנסיבות אלה הגיש החייב את הבקשה שלפני שבה הוא עותר למתן פסק דין המצהיר כדלקמן:

הוא אינו רשאי לשלם את הקנס כל עוד הליך פשיטת הרגל תלוי ועומד.

נוכח העדר אפשרות משפטית של פושט רגל לשלם קנס בהיותו העדפת נושים, אין מקום להפעיל כעת עונש המאסר חלף הקנס.

הבקשה הועברה לתגובות הצדדים ובהם: המרכז לגביית קנסות; היועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה; הכנ"ר; המנהל המיוחד. מהתגובות שהוגשו הסתמנה התנגדות עקרונית לבקשה ולמצער לחלקה. לא ראיתי צורך לפרט את טעמי כלל המשיבים, שכן סמוך לפני הדיון הוגשה הודעה ובקשה משותפת של המשיבים למעט המנהל המיוחד (להלן: "המשיבים"), שלפיה הפורום המתאים לדון בבקשה הוא בית המשפט המחוזי שדן בערעורים הפלילים של החייב והמדינה על פסק הדין של בית משפט השלום, ולא בית המשפט של פשיטת הרגל. התבקשתי להעביר את הבקשה למותב של כב' הנשיאה ברלינר שדן בערעור שהוגש על פסק הדין של בית משפט השלום שהרשיע את החייב. אציין שגם המנהל המיוחד בתגובתו לבקשה סבר שהסמכות לדון בסעד השני היא לבית המשפט הפלילי ולא לבית משפט זה. החייב התנגד להודעה שכן לדידו בית המשפט של פשיטת רגל הוא הערכאה המתאימה לברר את מכלול סעדי הבקשה.

ערב הדיון הוגשה בקשת דחייה של המשיבים בהנחיית פרקליט המדינה, שנועדה לאפשר להם לגבש עמדה אחידה בבקשה. קבעתי כי בקשת הדחייה תידון בדיון.