פש"ר 17437-08-14 צנציפר- חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ נ' כ. ואח'

לפניי בקשתם של המבקשים, רעייתו וילדיו של החייב, להורות על המשך ההליכים שננקטו כנגדו בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת, בתיקי תמ"ש 24112-08-13, 24130-08-13, 24135-08-13.

המדובר בשלוש תביעות שהגישו המבקשים כנגד החייב, ביום 14/8/2013, לפסק דין הצהרתי לפיו קיימות למבקשים זכויות במשק מס' XX במושב XXX וכן, בקשה למתן צו מניעה זמני המורה על שמירה על המצב הקיים ועל איסור דיספוזיציה במשק.

בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת, ניתן צו מניעה ביחס למשק נשוא ההליכים ונקבע כי הצו יחול על מחצית מהזכויות במשק.

לשלוש התביעות שהוגשו, צורפה הנושה "צנציפר חברה ליבוא תבואות ומספוא בע"מ" כמשיבה, אותה נושה שהגישה ביום 3.8.14, כשנה לאחר שהוגשו ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, בקשה למתן צו כינוס לנכסי החייב ולהכרזתו כפושט רגל בהליך דנא (להלן: "הנושה" ו/או "צנציפר"). הנושה מחזיקה בפסק דין כנגד החייב על סך של 806,200 $, מכוחו הוטל עיקול על זכויות החייב במשק.

בסמוך לאחר מתן צו הכינוס לנכסי החייב, עוכבו ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת, בהתאם לפקודה.

טענת המבקשים הנה כי יש להורות על המשך ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, זאת משום ששלוש התביעות נוגעות למסת הנכסים של החייב והן אינן בגדר חובות בני תביעה בהליך פשיטת הרגל. נטען, כי בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד (4)337 (להלן: "פרשת חבס") "יש לרכז בידי בית המשפט לענייני משפחה את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתוך רצון לרדת, בעזרת גופי ייעוץ, לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמתיות שבין בני המשפחה". עוד נטען, כי במקרה דנא, מתקיימים שני המבחנים שנקבעו בפרשת חבס להיותו של סכסוך במסגרת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה: התובענות הוגשו על ידי בן משפחה כהגדרתו בחוק, וכן מאחר ועילת התובענה הנה סכסוך משפחתי או שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. לטענת המבקשים, גם אם חובו של החייב כלפי הנושה הוא אשר זירז את התובעים להגשת התביעה, הרי שאין בכך כדי להפקיע מידי בית המשפט לענייני משפחה את הסמכות לדון בתובענות. נטען, כי הזכויות להן טוענים המבקשים אינן מכח סכסוך עסקי, כי אם מכח יחסי המשפחה וההסכמות המשפחתיות שהתגבשו שנים רבות קודם למעורבות הנושה וזכייתה בפסק דין נגד החייב. המבקשים טענו כי לבית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל אין סמכות לדון בתובענות, זאת מאחר והזכויות להן טוענים המבקשים אינן בגדר חובות בנות תביעה כהגדרת פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה") .

הנאמן התנגד לבקשת המבקשים וטען, כי לבית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל סמכות לדון בשלוש התובענות אשר הוגשו לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתו, המשק הנו בעיקרו נכס עסקי מסחרי, המתפקד כעסק פעיל המנוהל ברבות השנים ובמשותף עם החייב ורעייתו. נטען, כי אין המדובר הוא בתובענות שעילתן סכסוך בתוך המשפחה שכן החייב והגב' נ.כ. (להלן: "הרעיה") הנם זוג נשוי המתגוררים תחת אותה קורת גג, כאשר יחסיהם של החייב ורעייתו וכן יחסיהם עם ילדיהם, י.כ. ו-ח.כ. (להלן: "הילדים") הינם יחסים חמים וטובים ובני המשפחה אף נסמכים על שולחנו זה של זה. על פי הנטען, גם העובדה לפיה התובענות הוגשו רק לאחר שניתן פסק דין לטובת הנושה, העובדה כי הנושה צורפה כנתבעת וכן העובדה כי החייב, כמי שנתבע בבית המשפט לענייני משפחה, כלל לא הגיש כתב הגנה מטעמו מלמדת, כי הנתבעת היחידה והאמתית בתובענות שהוגשו הנה הנושה והיא בלבד. עוד נטען, כי מהמסמכים שהגיש החייב לידי הנאמן, עולה בבירור כי החייב הוא שנושא בתשלום שכר הטרחה לעורך הדין המייצג את המבקשים בתובענות, שכזכור, הוא עצמו נתבע בהן. הנאמן טען, כי מאחר ופסק הדין בתובענות עלול להשפיע על צדדים שלישיים לבר משפחתיים, שאינם קשורים לסכסוך המשפחתי ככל שקיים, הרי שלבית המשפט לענייני משפחה אין כל סמכות לדון בתובענות.

כאמור, הנאמן טען, כי הסעדים הנתבעים בתובענות שהוגשו הנם סעדים בני תביעה בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל. כך נטען, כי טענת הרעיה לפיה היא אינה שותפה לחובות בעלה וכי הנושה אינה זכאית לפרוע את החובות שנוצרו כלפיה מחלקה של הרעיה בנכס, הנה טענה שדינה להתברר בין כותלי בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל. הוא הדין ביחס לטענת ביתו של החייב ביחס להתחייבות הוריה להעניק לה זכות שימוש ביחידת המגורים הנוספת, וביחס לתביעות הילדים לזכויות בנכס מכח טענותיה של הרעיה בדבר זכויותיה במחצית מן הזכויות במשק.

הכונס הרשמי הגיש תגובה מטעמו ובה טען כי לבית המשפט הדן בהליך הפש"ר סמכות לדון בתובענות מכח סעיף 178 לפקודה וכן מאחר ונשוא התובענה הנה נכסו של החייב, אשר עם הכרזתו כפושט רגל הנו מוקנה לנאמן.