פש"ר 16862-09-13 דרבאשי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

לפני בקשת קרגל בע"מ וכלל חברה לביטוח בע"מ למתן היתר להמשיך בניהול תביעה אזרחית כנגד החייב בת.א. 13778-09-13.

החייב עבד בקרגל בע"מ במשך שנים רבות ושימש מנהל הלוגיסטיקה בחברה. בתביעת קרגל נטען כי החייב ביצע מעשי מרמה וגניבה יחד עם גורמים נוספים כדי לגרוף רווחים לכיסם על חשבונה של קרגל ותוך גרימת נזקים לקרגל.

בהליך זה כבר ניתן היתר להמשיך ולנהל הליכים משפטיים בין הצדדים בבית הדין לעבודה.

סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"משניתן צו כינוס יהיה הכונס הרשמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב, ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר-תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע".

תכלית הוראה זו היא להביא לכך שכל ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד החייב ירוכזו יחד במסגרת הליך פשיטת הרגל, למנוע פגיעה בעקרון השוויון בין הנושים וחיסכון בזמנו של בית המשפט (ש. לוין וא. גרוניס פשיטת רגל בעמ' 118 (מהדורה שלישית, 2010).

בענייננו, מצאתי לחרוג מהכלל שלפיו מעוכבים כל ההליכים המשפטיים כנגד החייב.

ההליך המשפטי עוסק בטענות לביצוע מעשי מרמה על ידי החייב. הטענות האמורות דורשות בירור עובדתי מעמיק ובאמצעות חוות דעת שאינו מתאים להליך בירור תביעת חוב באופן מהיר (יחסית) וללא שמיעת הוכחות בפני הנאמן (ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל, סב (2) 437, פס' 107 לפסק דינו של השופט עדיאל (2007), אף כי אין בעצם מורכבות התביעה כדי למנוע בחינתה על ידי הנאמן בפשיטת רגל. העילות שעליהן מבוסס ההליך המשפטי נגד החייב הן עילות נזיקיות לסכומים שאינם קצובים וספק אם ניתן היה להגיש תביעת חוב ביחס אליהן בהליך פשיטת הרגל (סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל). גם בשל כך אין מקום להותיר עיכוב ההליכים כנגד החייב על כנו.

ככל שקרגל תזכה בתביעתה, סביר כי החוב יוחרג מהפטר שיינתן לחייב, ככל שינתן (סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל), ולפיכך ממילא אין להתייחס לחוב זה כחוב זהה במעמדו לשאר החובות.

זאת ועוד, מתן ההיתר אינו צפוי להביא לחיסכון בזמן שיפוטי בהתחשב בכך שהתביעה האמורה הוגשה כנגד גורמים נוספים והכרעת נאמן בה לא תייתר הצורך לברר טענותיה של קרגל בהליך האזרחי (פש"ר (מחוזי מרכז) 56254-10-12 שמואל צברי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (2013), פש"ר (מחוזי ת"א) 9443-12-13 ווישיי- ישראל בע"מ נ' אורי בנימין קנולר (2014).