פש"ר 16416-08-15 צ' ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

בפניי בקשה לקציבת מזונות מטעמה של גרושת החייב, הגב' א' מ' (להלן: "המבקשת"), עבור שני ילדיה, האחד קטין בן 7 והאחרת בגירה בת 18. הבקשה מוגשת בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"), ועל יסוד פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביום 13.4.15 וביום 7.7.15, במסגרתו נקבע כי החייב יישא בדמי מזונות זמניים עבור הבן הקטין בסך של 1,250 ₪ לחודש, ובהוצאות מדור בסך של 600 ₪.

מבקשת המבקשת עולה כי לה ולחייב שלושה ילדים משותפים, כאשר שניים מילדיהם, בגירה בת 18 שהינה סטודנטית וקטין בן 7, מתגוררים עם המבקשת, וקטין נוסף מתגורר עם החייב מ-8/2014. לטענת המבקשת, משכורתה החודשית הינה בסך של 3,500 ₪, וכי מצבה הרפואי לא טוב. מנגד, ההוצאות החודשיות בגין הקטין גבוהות מסכום המזונות שנקצב לה, באשר עומדות הן על סך של למעלה מ-2,000 ₪, וכך גם הוצאותיה החודשיות של הבת הבגירה אשר טרם מלאו לה 20 שנה, ומשכך על החייב לשלם עבורה כ- 1/3 מסכום המזונות. עוד טוענת המבקשת כי אין לה מידע אודות הכנסותיו של החייב, אולם להערכתה יכולת השתכרותו עומדת על סך של כ-20,000 ₪.

טענה נוספת של המבקשת, הינה כי החייב עושה שימוש לרעה ובחוסר תום לב בהליכי פש"ר, תוך ניסיון להתחמק מתשלום דמי המזונות, שכן למרות שצו הכינוס כנגד החייב ניתן כבר ביום 12.10.15, החייב עדכן את המבקשת על כך באמצעות שיחה טלפונית רק ביום 17.11.15, קרי למעלה מחודש לאחר שניתן הצו, ויומיים בלבד לפני שהיה עליו לשלם לה את המזונות. לטענת המבקשת, על החייב היה ליידע אותה על כך מבעוד מועד, בכדי שתוכל לדאוג למזונות ילדיה. המבקשת אף מדגישה כי לחייב חובות עבר בשל אי תשלום מזונות עבור הקטינים שהתגוררו עמה, כאשר בגין חלקם נפתח תיק הוצל"פ ועל חלקם בכוונת המבקשת להגיש תביעה. לאור האמור, סבורה המבקשת כי יש לקצוב את סכום המזונות על סך של 1,850 ₪ לפחות עבור הקטין וסך נוסף של 600 ₪ עבור מזונות הבת הבגירה, המהווים כ- 1/3 מסך המזונות.

החייב הגיש תגובתו, בה טען כי דין הבקשה להידחות בשל היותה נתמכת בתצהיר בלתי מפורט ובניגוד לתקנות. עוד טוען החייב, כי הכנסותיו הינן בהתאם לפרטים המופיעים בדו"ח החודשי שהגיש למנהל המיוחד, והניח לבית המשפט לקצוב את סכום המזונות בהתאם ליכולתו.

לטענת המנהל המיוחד, תגובת החייב לקונית ואינה מדויקת. ראשית, המבקשת אכן תמכה את בקשתה בתצהיר. שנית, החייב לא טרח לציין הוצאותיו והכנסותיו וכן לא ציין מה הסכום אותו מציע כדמי מזונות. בנוסף, החייב אף התעלם מטענת המבקשת כי עדכן אותה בדבר מתן הכינוס נגדו למעלה מחודש לאחר שניתן. מהדוח החודשי שהגיש החייב, עולה כי הכנסותיו הינן בסך של כ-7,150-8,300 ₪ נטו, מתוכם סך של 3,000 ₪ מקוזזים כדמי שכירות למעסיקו, שהינו גם המשכיר. בהתאם לכך, סבור המנהל המיוחד כי יש להעמיד את דמי המזונות על סך של 1,400 ₪ עבור הקטין. בנוסף, בנסיבות העניין, שהבת הבגירה הינה סטודנטית ולא חיילת, אין על החייב לשלם בגינה מזונות ועליה לעבוד ולכלכל עצמה, שעה שהחייב מצוי בהליכי פש"ר. במקביל סבור המנהל המיוחד כי יש להגדיל את התשלום החודשי לטובת הנושים וטען כי בקשה כזו תוגש בימים הקרובים.

בתשובתה לתגובת המנהל המיוחד, חוזרת המבקשת על טענותיה, ומוסיפה כי לטענתה סכום המזונות שהושת על החייב אינו סביר ואינו בהתאם לנורמות המשפטיות הקבועות. בנוסף, החייב חייב במזונותיה של הבת הבגירה בהתאם לסעיף 5(2) לחוק לתיקון דיני משפחה, בשל העובדה שהתחייבה היא לתוכנית עתודה אקדמית מטעם צה"ל, ולאור לימודיה האינטנסיביים מנועה היא מלעבוד לפרנסתה. ממשיכה המבקשת וטוענת כי לאור רע"א 5106/09 סיסו נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 6/10/09), היא אינה מבינה את בקשתו של המנהל המיוחד לבצע איזון בין צרכי הקטינים ובין זכויות הנושים, היות וחוב המזונות הינו בעל דין קדימה לחובות החייב כלפי נושיו. זאת ועוד, בהתאם להוראות סעיף 78 לפקודה, נושה שחייב בהליך פש"ר צבר כלפיו יתרת חוב בגין תשלומי מזונות, רשאי להגיש תביעת חוב מסודרת, ואף ייהנה מדין קדימה בחלוקת כספי הנשייה מול יתר הנושים. לפיכך, מבקשת היא בנוסף להורות לחייב לשלם לה חובות החייב כלפיה אשר נוצרו בשל אי תשלום מזונות, וזאת בהתאם לפסק הדין אשר ניתן טרם הפנייה של החייב להליכי פש"ר, וכן לקבוע כי חוב זה מצוי בדין קדימה למול יתר נושיו של החייב.

הכנ"ר מצטרף לעמדת המנהל המיוחד, וסובר כי באיזון בין אינטרס הנושים לטובת הזכאי למזונות, יש לקצוב את דמי המזונות על סך כולל של 1,400 ₪ לחודש עבור הקטין, ואין מקום לקצוב מזונות עבור הבת הבגירה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בנתונים שהועלו, ובהינתן הדעת כי הסך שנקבע בביהמ"ש לענייני משפחה באשר לגובה המזונות, מהווה בהליך פשיטת רגל נקודת מוצא ממנה יקצוב בית משפט של פש"ר מזונות בהתאם לסעיף 128 לפקודה, תוך עריכת איזון ראוי בין הקטין הזכאי למזונות, נושי החייב והחייב עצמו, סבורה אני כי יש לאמץ את דעת הכנ"ר והמנהל המיוחד ולפסוק מזונות בסך של 1,400 ₪ לחודש.

המבקשת לא תמכה את בקשתה באסמכתאות הנדרשות, שכן טוענת היא כי משכורתה החודשית הינה בסך של כ-3,500 ₪ וכי מצבה הרפואי לא טוב, אך לא צירפה תלושי משכורת או אישורים רפואיים מתאימים. בנוסף, לא פירטה היא את הוצאותיה כנדרש, אלא הסתפקה בהצהרה לקונית בלבד בסעיף 11 לבקשה, כי הוצאותיו החודשיות של הקטין עומדות על סך של למעלה מ-2,000 ₪, ואף לא צירפה אסמכתאות המעידות על כך. זאת ועוד, טוענת המבקשת כי החייב הינו בעל יכולת השתכרות גבוהה, של כ- 20,000 ₪ בחודש, אך נסמכת בכך על הערכתה בלבד.

אף החייב לא טרח לפרט בתגובתו הלקונית את הוצאותיו והכנסותיו ואף לא ציין מה הסכום אותו מציע כדמי מזונות. מבדיקת המנהל המיוחד, עולה כי משכורתו של החייב הינה כ- 7,150-8,130 ₪ והוא נושא בדמי שכירות בסך של 3,000 ₪ לחודש. בנוסף, במסגרת צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 12.10.15, הושת עליו צו תשלומים בסך של כ-450 ₪ לחודש. מבדיקת הכנ"ר עולה כי המבקשת משתכרת בסך של 3,500 ₪ לחודש והיא ובעלה משלמים שכירות בסך של 4,000 ₪ לחודש.

לפיכך, בהתחשב בהכנסתו המדווחת של החייב העומדת על כ- 7,150-8,130 ₪, בשים לב לגובה צו התשלומים החודשי העומד על 450 ₪, ונוכח העובדה כי המבקשת לא הציגה את האסמכתאות הנדרשות להוכחת טענותיה, סבורה אני כי קציבת דמי המזונות על סך של 1,400 ₪ עבור הקטין הינה סבירה בנסיבות העניין. בנוסף, בנסיבות העניין, שהבת הבגירה הינה סטודנטית ולא חיילת, אין על החייב לשלם בגינה מזונות ועליה לעבוד ולכלכל עצמה, שעה שהחייב מצוי בהליכי פש"ר.

בכל הנוגע לחובות עבר של החייב בשל אי תשלום מזונות עבור הקטינים, אשר נוצרו טרם פנייתו להליכי הפש"ר, על המבקשת להגיש תביעת חוב שתיבדק ותאושר על ידי המנהל המיוחד, וכן יפעל לסיווגה – אם בדין קדימה אם בדין רגיל.

ככל ומי ומהצדדים עומד על טענה להעברת התיק לבימ"ש מחוזי מרכז מפאת חוסר סמכות מקומית, ניתן להגיש בקשה נפרדת.

יובהר לחייב כי אי עמידה בתשלום המזונות כמוה כאי עמידה בתשלומים החודשיים במסגרת הליך פשיטת הרגל העלול להוביל לביטול ההליך.

עוד יובהר כי החיוב במזונות שנפסקו במסגרת החלטה זו חל ממועד הגשת הבקשה, קרי חודש דצמבר 2015 ואילך.

ניתנה היום, א' אדר א' תשע"ו, 10 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.