פש"ר 1440-03 גורל נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

1.בתיק זה ניתן צו הכינוס לחייב עוד ביום 5/1/04; החייב הוכרז פושט רגל ביום 28/12/06, או אז מונתה עו"ד נהיר כנאמנת. בדיון האחרון שהתקיים בפניי (28/12/15) תיארה הנאמנת את מצבת הנשייה העדכנית – 252,000 ₪, כאשר חלק מהסכומים מוחרגים בהתאם להסכמות שגובשו עם מס הכנסה ומע"מ. כיום בקופת הכינוס יש סכום של כ- 80,000 ₪.

2.בתיק מונחות שלוש בקשות הדורשות הכרעה: בקשה מס' 14 היא הבקשה לביטול הענקה אשר הוגשה על-ידי הנאמנת ביום 27/1/14 (להלן: "הבקשה לביטול הענקה") וכן בקשה מס' 19, היא בקשת הנאמנת להורות לגרושת החייב (להלן: "עופרה") להשיב כספי מזונות אשר התקבלו בידיה, לטענת הנאמנת, שלא כדין (להלן: "הבקשה להשבת מזונות"). אין מחלוקת כי שתי הבקשות הוגשו לאחר שהחייב הגיש בקשה למתן הפטר (בקשה מס' 7) (להלן: "הבקשה למתן הפטר"), וזאת עוד ביום 14/11/11.

3.כאמור, החייב הגיש בקשה למתן הפטר בה טען כי הוא עובד בשליחויות ומשתכר בסכום של כ-4,000 ₪ לחודש. החייב טען כי הוא הינו מחוסר רכוש, חסכונות ודירת מגורים. החייב טען כי שיתף פעולה עם הכונס הרשמי ועם הנאמנת, ולכן יש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו, במיוחד לנוכח התמשכות ההליכים בתיק זה. החייב ועופרה ביקשו לדחות את הבקשה לביטול הענקה והבקשה להשבת מזונות הן לגופן והן בשל טענות שיהוי והתיישנות. החייב טוען כי הנאמנת אמורה הייתה לפקח על תיק הפש"ר ממועד מינויה; החייב טען כי הנאמנת ידעה על התשלומים אותם הוא מבצע לעופרה ואין כל מקום להגיש את הבקשה רק לאחר שהוגשה בקשת ההפטר.

4.הנאמנת עמדה על בקשותיה, טענה בין היתר כי הגירושים בין החייב לעופרה פיקטיביים; התשלומים החודשיים שנעשו בגובה 3,000 ₪ מהווים העדפת נושים/הברחת נכסים, ובכל מקרה עולים על הסכומים שבית משפט זה היה פוסק כשתשלום מזונות. הנאמנת טוענת כי זכויות החייב בדירה הועברה אגב ביצוע הענקה פסולה וכי זכות התביעה בעניין זה לא התיישנה. יצוין כי בחודש פברואר 2015 או בסמוך לכך הוגש דו"ח חקירה בעניינו של החייב ונטען כי יש לו מקורות הכנסה נוספים וכי הוא ועופרה מתגוררים תחת קורת גג אחת.

5.בתיק זה התקיימו מספר ישיבות במהלכן ניסה בית המשפט להביא את הצדדים הסכמות. יצויין כי הנושה עיריית תל אביב נטלה חלק מישיבות אלו והביעה את דעתה המתנגדת למתן הפטר והצטרפה לעמדת ולבקשות הנאמנת.

6.בסופו של יום המאמצים נשאו פרי והצדדים הגיעו להסכמות לפיהן בית המשפט יקבע את גובה התוספת שתשולם על ידי החייב או מי מטעמו לקופת הכינוס; כנגד תשלום זה ינתן לחייב הפטר חלוט ומתייתר הצורך להכריע בבקשות מס' 14 ו-19. אמנם, הצדדים לא גיבשו הסכמה לגבי הרף התחתון (החייב בקשה 120,000 ₪ כהצעת בימ"ש בדיון; עופרה נכונה לגלות גמישות בעניין זה; הנאמנת והכנ"ר ביקשו 150,000 ₪), אולם הייתה הסכמה על הרף העליון – 200,000 ₪. יש לציין כי עיריית תל אביב לא הסכימה לפסיקה לפי סעיף 79א' ולגבולות שהוצבו, אולם איני סבורה כי יש בכך כדי להכשיל את ההסכמות שגובשו בין הגורמים הרלוונטים. בקשת הפטר עומדת על הפרק ובעניין זה יכול בית המשפט להכריע חרף עמדתו המתנגדת של נושה. עוד אציין כי עיריית תל אביב מהווה רק כ – 30% מסכום הנשייה.

7.לאור התוצאה אליה הגעתי אשר תוזכר להלן, איני סבורה כי שאלת הגדרת הרף התחתון דורשת הכרעה. בית המשפט בחן את הבקשות המונחות על הפרק; את משך זמן ההליך; את מצבת הנשייה אל מול הסכומים המצויים בקופה; את סיכויי כל אחת מהבקשות, תוך לקיחה בחשבון שממילא היה מקום לפסוק מזונות כאלו או אחרים; את המועדים בו הוגשו הבקשות לעומת המועדים בהם היו יכולות להיות מוגשות הבקשות; את הטענות בדו"ח החקירה, שטרם הוכחו; את גילו של החייב, כושר השתכרותו העתידי והתנהלותו בהליך.

8.לאחר ששקלתי את כל הגורמים הללו, ומאחר וסבורה אני כי יש להביא תיק זה לסיומו, לאחר 12 שנה בהליך, הנני קובעת כי החייב יוסיף לקופה סך של 172,000 ₪ , ובכך יעמיד את הקופה על סך של 252,000 ₪ (סכום תביעות החוב ברוטו) וזאת תוך 90 יום מהיום. התוספת שקבעתי נופלת מהרף העליון ונמצאת במתחם של כל הצדדים. סבורה אני כי מדובר בתוספת ראויה המביאה לידי ביטוי את כל טענות הצדדים.

9.משכך, ניתן לחייב הפטר המותנה בתשלום סך של 172,000 ₪ תוך 90 יום מהיום. עם ביצוע התוספת האמורה תוגש פסיקתא מתאימה לחתימה וינתן הפטר חלוט. בכל באות בקשות 14 ו-19 לסיומן.