פש"ר 1381-09 צברי ואח' נ' סופר ואח'

לפניי בקשת רחל סופר (להלן: "החייבת") למתן צו הפטר כנגד פרעון 100% מחובותיה (להלן: "הבקשה").

בבקשה נטען שהחייבת אינה חדלת פרעון, כי ההליכים המתנהלים נגדה הם הליכי סרק וכי בקופת פשיטת הרגל מצויים כספים שעולים בהרבה על חובותיה של החייבת. אשר על כן, מבוקש להורות על תשלום כל תביעות החוב שאושרו מתוך הכספים שמצויים בקופה, העברת יתרת הכספים לחייבת וכן ליתן לחייבת צו הפטר.

הנאמן עתר לחייב את החייבת בהפקדת ערובה הולמת להוצאות טרם דיון בבקשה (להלן: "הבקשה להפקדת ערובה"). בבקשה להפקדת ערובה נטען שעסקינן בחייבת שפועלת בחוסר תום לב ומגישה בקשות סרק חדשות לבקרים, וכן כי החייבת אינה משלמת הוצאות משפט במאות אלפי ₪ שהושתו עליה על ידי בתי המשפט שדנו בבקשותיה ודחו אותן.

ביום 3.1.16 ניתנה החלטת כב' השופטת פלינר שלפיה חויבה החייבת בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ כתנאי לבירור הבקשה. החייבת ערערה על ההחלטה האמורה וביום 16.3.16 ניתנה החלטת כב' השופטת צ'רניאק שהורתה על ביטול ההחלטה מושא הערעור.

הנאמן מתנגד לבקשה ממכלול טעמים: הבקשה מקדימה את זמנה; מצבת החובות של החייבת טרם הוכרעה באופן סופי וזאת לאור ערעורים תלויים ועומדים על הכרעות הנאמן; חובות החייבת שאושרו על ידי הנאמן עד כה עולים בהרבה על הכספים המצויים בקופת פשיטת הרגל של החייבת; טרם ידוע מהו היקף הדיבידנד שיחולק לנושים ולעת הזו חולק לנושים שיעור של 40% בלבד מהחובות; החייבת אינה משלמת הוצאות משפט שהושתו עליה בסך 700,000 ₪ ועד לתשלום ההוצאות אין ליתן לה הפטר.

הכנ"ר מצטרף לעמדת הנאמן וסבור כי טרם בשלו התנאים לדון בבקשת ההפטר. הכנ"ר מפנה לשלושה ערעורים שתלויים ועומדים לפני בית המשפט העליון בסכום ניכר על החלטות כב' השופטת אגמון גונן (פש"ר 30725-04-14) כאשר אחד מהם הוגש על ידי החייבת עצמה, וכן לערעורים שהוגשו על הכרעות הנאמן בתביעות חוב (עש"א 13686-06-01; עש"א 16600-04-16; עש"א 31886-04-16) ואשר ההכרעה בהם עשויה להשפיע הן על מצבת הנשייה של החייבת והן על שיעור הדיבידנד הסופי שיחולק לנושים כשיקולים לדחיית הבקשה וזאת בנוסף להתנהלות החייבת בתיק דנן והתעלמות מצווים שיפוטיים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה לא שוכנעתי שהתקיימו התנאים למתן צו הפטר לחייבת, ולמצער בשלב זה, בטרם ידיעה קונקרטית בדבר היקף חובותיה של החייבת כמו גם בהעדר ידיעה ממשית בדבר שיעור הדיבידנד שיחולק לנושים בסופו של הליך. זאת ועוד; הבקשה עצמה מבוססת על תשלום דיבידנד בשיעור 100% לנושים ומשכך גם לשיטת החייבת לא ניתן לדון בבקשה בשלב זה. ודוק, ככל שהחייבת מבקשת לעמוד בפירעון מלוא חובותיה לנושים כנטען בבקשה אזי יש להמתין להכרעות בערעורים השונים שתלויים ועומדים לפני בתי המשפט.

אשר על כן, הבקשה נדחית.