פש"ר 11906-02-11 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' דודיאן ואח'

לאחר עיון בבקשת החייבת לביטול החלטתו של המנהל המיוחד מיום 21.9.2015 בנוגע לתביעת החוב של עיריית תל אביב, בתגובות המנהל המיוחד ועיריית תל אביב ובתשובת החייבת, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשתה של החייבת להתקבל.

ביום 21.9.2015 אישר המנהל המיוחד את תביעת החוב של עיריית תל אביב נגד החייבת, בסכום של 814,001 ₪. היה זה לאחר מספר פניות של החייבת אל המנהל המיוחד, שלא נענו, במטרה להפגש עימו עוד בטרם ההכרעה בתביעת החוב, כדי לשטוח את טענותיה נגד החוב.

אכן, בקשת החייבת לביטול החלטתו של המנהל המיוחד הוגשה רק ביום 6.3.2016, קרי, בחלוף מספר חודשים מאז ניתנה הכרעה בתביעת החוב של הנושה, אלא שעסקינן בבקשת חייב לפי תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה- 1985, ולא בערעור נושה לפי תקנה 96, וממילא מגבלת 45 הימים החלה על הגשת ערעור, אינה נוגעת לבקשה הנוכחית. הגם שמדובר בעיכוב תמוה וחסר הצדקה, אין המדובר בעיכוב כה משמעותי עד אשר ראוי בגינו לדחות את הבקשה על הסף.

לגופו של ענין, יש להעתר לבקשה ולבטל את הכרעתו של המנהל המיוחד, נוכח העובדה שלאחר פגישה ראשונית, החייבת ביקשה מספר פעמים להפגש עם המנהל המיוחד על מנת לשטוח את טענותיה נגד תביעת החוב של העיריה ולמסור לו מידע נוסף, אלא שבקשתה זו לא נענתה. כאשר חייב מבקש להעלות טענות נגד תביעת חוב המוגשת נגדו, ולשם כך הוא מבקש להפגש עם בעל התפקיד, הרי שככלל ובהעדר סיבות מיוחדות, יש לאפשר לו לעשות כן. משלא נעשה כך, יש לבטל את החלטתו של המנהל המיוחד, נוכח הפגיעה בזכות הטיעון של החייבת, שהיא אחד מעקרונות הצדק הטבעי (ראו רע"א 3220/15 ד"ר יאלי הרן נ' מדינת ישראל היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 09.12.2015) וכן בג"ץ 8082/15 עמותת הל"ה העמותה למען הקשיש נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (פורסם בנבו, 10.07.2016)).

לבסוף, ההכרעה בתביעת החוב אינה מנומקת, וגם מטעם זה יש לבטלה:

"משום שחובת ההנמקה הינה חובה "ממסדר כללי הצדק הטבעי" שעליה יש להקפיד."