פש"ר 10922-09-15 דיסקין נ' לרר ואח'

1.ביסוד החלטה זו עומדת השאלה האם מסירת בקשת הנושה למתן צו כינוס כנגד החייב אהרון לרר (להלן: "החייב" ) אשר בוצעה לידיו של עו"ד עו"ד חגואל הינה המצאה כדין אם לאו.

עו"ד חגואל הגיש הודעה לבית המשפט בה נטען בין היתר כי אינו מייצג את החייב בהליך פשיטת הרגל; שהקשר שלו עם החייב רופף ביותר באמצעות שיחות טלפוניות אותן יוזם החייב מעת לעת; שעד כה לא קיבל יפוי כוח לידיו מעת החייב.

2.במענה להודעה זו בקש הנושה להכיר במסירה שבוצעה כמסירה כדין, ראו הודעת הנושה מיום 22/11/15, ואילו עו"ד חגואל הגיש בקשה והודעה נוספת בה טען שאינו מורשה לקבל כתבי טענות עבור החייב; שהוא אינו מצליח ליצור קשר עם החייב; שאין לו כל קשר עם עו"ד לרר בנו של החייב. עו"ד חגואל בקש להוסיף אותו כמשיב לתיק נט המשפט אך לא כמייצג.

3.לאחר ששקלתי את הדברים קובעת אני כי בוצעה מסירה כדין של הבקשה לידיו של עו"ד חגואל, ואין בקביעה זו כדי לקבוע כי עו"ד חגואל מייצג את החייב בהליך זה.

4.תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת:

" ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה המצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת" .

5.א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 11 מציין בין היתר, כי תפקידם של מורשים לפי התקנות הוא למסור את המסמכים לידי הנמען או להביאם לידיעתו. זו היא השליחות היחידה שהמחוקק מצפה לה מהם, וזאת בשם ההנחה כי דבר המצאתו של כתב בי דין עשוי להגיע באמצעותם לידיעת הנמען (ר' ע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ פד' יט' (1) 108, 111 ד' ; ע"א 362-66 הופמן נ' פורדם פיול אויל פד' כ' (4) 222).

כן מציין גורן בספרו ,כי "סמכותם של בתי המשפט בישראל נקנית, ככלל, בהמצאת הזמנה לדין. המצאה יכולה להתבצע גם כאשר הנתבע עצמו אינו מצוי בישראל, אך מצויים בה מורשהו או עורך דינו בנושא ההתדיינות" (ר' רע"א 5150/02 וינברג נ' בייליס פד' נח' (2) 205) (שם, בעמ' 435).

6.ב-ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם פד' לח' (4) 209, נפסק בין היתר, באשר להמצאת כתבי בית דין לעו"ד שמייצג את הלקוח כי "מסירה לעו"ד היא מסירה מספקת על פי תקנה 439 מתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג -1963, שהייתה אז בתוקף (ראה היום תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984) ... לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בית דין" אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי בי דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו (ע"א 430/64) [פורסם בנבו]. לגבי עורך דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי בי דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי דין בשמו".