פרשת חטיפת בת זוג וחבלתה בכוונה מחמירה בדקירות בגין רצונה להפרד מהנאשם

א.         מבוא

1.         הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"),     הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק, חטיפה - עבירה לפי סעיף 369 לחוק, איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק, החזקת סכין למטרה לא כשרה - עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק ו ניסיון לקשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) + סעיף 25 לחוק.

            הנאשם כפר תחילה בעובדות כתב האישום, אולם לאחר שהחל המשפט ונשמעו חלק           מראיות התביעה, לרבות עדות המתלוננת, הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב    האישום יתוקן והנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויישלח לתסקיר שירות מבחן, מבלי שהמלצת שירות המבחן תחייב את הצדדים. במסגרת ההסדר לא הייתה          הסכמה לעניין העונש.

ב.         כתב האישום

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 12.7.11 סמוך לשעה 15:30, הנאשם הגיע       למקום עבודתה של המתלוננת, אשר הייתה בת זוגו ומספר ימים לפני כן, אמרה לו כי היא מעוניינת להיפרד ממנו. הנאשם ביקש לשוחח עמה, המתלוננת נעתרה לבקשתו          והשניים נכנסו לרכבה והחלו בנסיעה. המתלוננת הסיעה את הנאשם לבקשתו לביתו             שבכפר כאבול, ובהתאם להנחייתו היא נסעה דרך כביש עפר. המתלוננת עצרה את רכבה     כדי שהנאשם ירד מהרכב, אז שלף הנאשם סכין ודקר את המתלוננת 18 דקירות: 5        דקירות ביד שמאל, 3 דקירות בחזה שמאלי עליון, 5 דקירות בבטן עליונה משמאל, 4           דקירות במרכז הבטן ודקירה נוספת במפשעה שמאלית וזאת בכוונה לגרום לה חבלה          חמורה, נכות או מום.

            בהמשך, טרם שהנאשם הזעיק עזרה רפואית, הוא הורה למתלוננת לספר כי היא נדקרה      ע"י אדם שאיננה מכירה וכי רק לאחר מכן חייגה לנאשם וביקשה שיגיע לעזרתה. הנאשם         אף חייג מהטלפון הנייד של המתלוננת לטלפון הנייד  שלו, כדי לבסס גרסה זו.

            לאחר שהמתלוננת הבטיחה למסור את הגרסה השקרית, הנאשם התקשר מספר פעמים       למד"א אך מסר מיקומים שונים בהם נמצאת המתלוננת והמשיך להסיעה. לבסוף מסר         כי המתלוננת תהיה באזור תחנת דלק סונול בכאבול, הסיע אותה לשם ואנשי מד"א הגיעו     למקום. במהלך הנסיעה הנאשם העביר את המתלוננת הפצועה והמדממת מהמושב שליד     הנהג למושב הנהג.

            המתלוננת פונתה לבית החולים גליל מערבי נהריה, שם נותחה ואושפזה. אובחנו אצלה        פצעי דקירה מרובים שחדרו לחלל הבטן וגרמו לדימום פעיל, ודקירה אחת פגעה במעי הדק.

3.         באישום השני מואשם הנאשם בכך שכחודש לפני יום 12.7.11, עת שהה הנאשם עם            המתלוננת ברכבה, איים עליה באומרו כי אם תיפרד ממנו יפגע בה. הנאשם הוציא סכין גדולה אותה החזיק שלא כדין ולמטרה לא כשרה, ואיים באמצעותה על המתלוננת.

4.         מהאישום השלישי עולה כי ביום 21.7.11, עת שהה הנאשם בתא המעצר בבית מעצר בעכו   יחד עם אחר, הוא פנה לאחר וסיפר לו כי הוא עצור בחשד לדקירת חברתו המתלוננת,   ושאל אותו אם הוא מכיר אדם השייך ל"מאפייה או עולם תחתון", שיכול לנקום     במתלוננת ולגרום לה לחבלה חמורה.

ג.          תסקיר שירות המבחן

5.         הנאשם כבן 30, רווק, עד לפני מעצרו הנוכחי התגורר בבית אמו בכפר כאבול ועבד בתחום המסעדות. לדבריו הוא בוגר 16 שנות לימוד, מתוכן למד כארבע שנים עריכת דין במכללה         בירדן. במהלך שנים אלה, כדבריו, לא עבד בשל קשייו למצוא עבודה ומצב כלכלי קשה             בירדן. לדבריו התחיל להתמחות במשרד עו"ד מעכו, אולם בידי שירות המבחן לא היה       כל מסמך המאמת את דבריו.

6.         הנאשם הנו הבכור במשפחת מוצאו, המונה ארבע אחיות בגילאי 22-29, שלוש מתוכן           נשואות ואחת רווקה. אמו עקרת בית. אביו נפטר בשנת 2006, בהיותו כבן 57, מדום לב.         הנאשם מסר כי ילדותו הייתה תקינה ללא דופי והיה לו קשר טוב עם הוריו.    

            לנאשם אין עבר פלילי.

7.         שירות המבחן מציין שהנאשם לקח אחריות על המעשה הנדון והבין את ההשלכות הקשות של מעשיו, בעיקר על המשך חייו. הנאשם ציין כי איננו חווה את עצמו כגבר אלים. הנאשם מסר כי הכיר את המתלוננת כחמישה חודשים לפני ביצוע המעשים המיוחסים לו. לדבריו, על אף התנגדות אמו והורי המתלוננת לקשר זה, שניהם דיברו על אירוסין. לטענתו בתקופה שקדמה לביצוע המעשים, ביקשה המתלוננת לנתק את הקשר עמו. רצונה זה נחווה על ידו כנטישה ודחייה, הוא חש פגיעה בערכו ובכבודו וחווה את רצונה לסיים את הקשר כבגידה בו. על רקע זה הוא הסביר את התנהגותו האלימה. הנאשם שיתף בתחושת התלות שפיתח במתלוננת. הנאשם תיאר מצב בו הגיב אליה מתוך כעס וזעם ובחוויותיו ניסה להשאיר אותה לעצמו. לטענתו, במעשיו ניסה להפחידה אך לא לפגוע בה, והסביר כי הופתע מעוצמת הפגיעה בה לאחר המעשה.

8.         קצינת המבחן ציינה כי המתלוננת מבוגרת מהנאשם במספר שנים, וכי להשערתה, הנאשם חיפש בה דמות אימהית. על רקע זה, חווית הנטישה הייתה עוצמתית ביותר עבורו. הנאשם הגיב בצורה אלימה לרצונה של המתלוננת לסיים את הקשר עמו על רקע חווייתו כי השקיע בה רבות הן רגשית והן חומרית. הוא חווה אותה כמי שניצלה אותו וגרמה לאומללותו, ורואה את עצמו כקורבן מערכת יחסים זו ומתקשה לראות את החלקים הפוגעניים שבו. הנאשם היה עסוק בעיקר בנזק שנגרם לו, הציג תמונה אידיאלית של עצמו וציין כי בד"כ מגיב בצורה מאופקת ולא אלימה.

            קצינת המבחן ציינה כי המתלוננת סירבה להגיע לפגישה עמו וביטאה חשש ששיחה מעין זו עלולה להחזיר אותה אחורה לטראומה שעברה בקשר שלה עם הנאשם.

9.         שירות המבחן התרשם מדפוסים של גבר אלים, אשר מתנהל מול בת הזוג מתוך צורך ברכושנות ושליטה. הנאשם התקשה להתייחס לפגיעה במתלוננת ולנזק שנגרם לה בהתנהגותו, ולא הצליח להתחבר לקווים האלימים באישיותו, וכן לחלקים המניפולטיביים בהתנהגותו, כולל למימד תכנון המעשה. הוא התייחס לעצמו כאל קורבן והתקשה לגלות אמפטיה וחמלה כלפי המתלוננת.

            שירות המבחן סבור כי שילוב של ענישה מוחשית ואלמנטים טיפוליים יכולה בנסיבות         אלה להביא את הנאשם לבדיקה עצמית. לפיכך המליץ שירות המבחן כי אם יוטל על          הנאשם מאסר בפועל, רשויות הטיפול בשב"ס יפעלו לבחינת יכולתו להשתלב בטיפול במסגרת "בית התקווה" בכלא חרמון.