פרשנות פוליסת ביטוח וזכאות להחזר פיקדון והוצאות טיסת חירום

לפני תביעה בסדר דין מהיר, על סך של 50,000 ש"ח, אשר הוגשה ע"י מיכאל ואילנה סמואל [ התובעים] נגד שירביט חברה לביטוח בע"מ [ הנתבעת 1] ומילניום טיולים ותיירות בע"מ [ הנתבעת 2], בגין החזר הוצאות והפסד סכומים ששילמו התובעים עבור טיול לחו"ל, אשר בוטל על-ידם בתום יומו הראשון, עקב פטירת אם התובעת והצורך לחזור ארצה.

העובדות

התובעים נרשמו אצל הנתבעת 2 לטיול לאלסקה וקנדה, שתוכנן לאוגוסט 2006. הטיול כלל בעיקר שייט לאלסקה באניית פאר של חברת סלבריטי. התשלום עבור השייט ורוב הטיסות שולמו לנתבעת 2. התובעים חששו כי יאלצו לבטל את הטיול או לקצרו, עקב מצבה הרפואי של אם התובעת והעלו עניין זה בפני נציגת הנתבעת 2, אשר הפנתה את התובעים לנתבעת 1, לצורך הזמנת ביטוח נסיעות לחו"ל. לתובעים נערכה פוליסה לביטוח נוסעים לחו"ל על ידי הנתבעת 1.

ע"פ תנאי הפוליסה, התובעים זכאים להחזרי סכומים שונים, בגין הפסד פיקדון או ביטול נסיעה לפני תחילתה [3,000$ לאירוע למבוטח] ועבור טיסת חירום, על מנת לאפשר למבוטח להשתתף בלוויית קרוב [500$ לאירוע למבוטח]. התובעים טסו ביום 15.8.06 מתל-אביב לניו-יורק ומשם לוונקובר ואולם לאחר ששהו במלון בוונקובר לילה אחד, נודע להם ביום 16.8.06 (יומיים לפני היציאה לשייט) על מות אם התובעת 2. התובעים הודיעו לנתבעות על ביטול השייט וחזרו לישראל עוד באותו היום.

לטענת התובעים, נגרמו להם נזקים בגין חזרתם לישראל עקב פטירת המנוחה, בסך של 35,100 ש"ח, הכוללים 7,072$ עלות השייט ששולמה ושהייה חלקית במלון בוונקובר, טיסות מוונקובר לניו-יורק בסך של 996$ קנדי, הפסד טיסה חזרה מסיאטל לניו-יורק בסך של 486$ ובסה"כ 35,100 ש"ח בגין נזקים ישירים וכן 15,000 ש"ח בגין  עוגמת נפש. הצעת נתבעת 1 לסילוק סופי ומוחלט של התביעה, בסך 450$ בלבד, עבור החזר טיסת חירום לתובעת 2 בלבד, נדחתה ע"י התובעים וההמחאה שנשלחה להם לא נפדתה מעולם. ביום 28.11.06 החזירה הנתבעת 2 לתובעים סך של 2,431 ש"ח, שהוא הסכום שהתקבל אצל הנתבעת 2, מאת הנתבעת 1, עבור טיסת החירום של התובעת.

טענות התובעים

התובעים טוענים כי הנתבעת 1 הפרה את תנאי ההתקשרות עימם ע"פ הפוליסה, כמו גם הטעתה אותם ו/או הציגה להם מצג שווא, כאילו הפוליסה מתאימה לצורכיהם. הנתבעת 2, הציגה להם מצג שווא, בכך שהמליצה על נתבעת 1 כבעלת פוליסה מתאימה לצורכיהם. ביטול השייט וחזרתם המשותפת של התובעים לארץ, עקב פטירת המנוחה, הינם בבחינת אירוע ביטוחי, אשר צריך להיות מכוסה ע"י הפוליסה. הנתבעת 2 מתעשרת שלא ע"פ זכות שבדין,בכך שגבתה מתשלומי התובעים את הרווח עבור השייט, אף שלא השתתפו בו. בסיכומיהם, העלו התובעים טענות בדבר הפרתה של הנתבעת 2, את חובת הזהירות המוטלת עליה, מפאת תפקידה כסוכנת נסיעות.

טענות הנתבעת 1

הנתבעת 1 מכחישה את כל האמור בכתב התביעה, שיש בו כדי לייחס לה חבות כלשהי, שלא בהתאם לתנאי הפוליסה. מוכחשות ההפניות וההמלצות שקיבלה הנתבעת 1 מאנשי הנתבעת 2, טרם ההתקשרות בינם ובין התובעים בחוזה הביטוח. הנתבעת 1 טוענת כי בניגוד לטענת התובעים, יש תחולה לפרק 3 לפוליסה [הוצאות החזר נסיעה] ואין תחולה לפרק 4 [הפסד פיקדון או ביטול נסיעה לפני תחילתה]. כמו כן, "חמה" אינה מוגדרת כ"קרוב", לצורך השיפוי בפרק 3 ולכן בדין נדחתה דרישת התובע להחזר הוצאת טיסת חירום, וזאת מאחר ולגבי התובע, אין כיסוי בפוליסה למקרה של חזרה ארצה, עקב פטירת חמתו. לעניין  הוצאותיהם של התובעים בגין כרטיס הטיסה חזרה ארצה, בעלות של 498.37 דולר קנדי לכרטיס, נטען ע"י הנתבעת 1, כי סכום הביטוח מוגבל ל-500$ לפני ניכוי דמי השתתפות עצמית. אין לייחס לנתבעת 1 את הנזק שנגרם לתובעים בשל פטירת המנוחה. התובעים רכשו כיסוי ביטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה והשיפוי שהוצע, הנו כפי המגיע לתובעת 2. גבול הכיסוי לפי פרק 4 הינו 3,000$ ולפי פרק 3 הינו 500$.

  טענות הנתבעת 2

הנתבעת 2 מכחישה את טענות התובעים, בדבר המלצות אשר ניתנו כביכול לתובעים ע"י אנשיה, בנוגע לביטוח נסיעות. לטענתה, כל ניסיון לקשור בין הנתבעות אינו במקומו, שכן עסקינן בבחירה של התובעים על דעת עצמם. זאת ועוד, בטרם החליט התובע לבטח את התובעים אצל הנתבעת 1, הוא פנה לחברות ביטוח רבות ורק לאחר שהבהיר בפני נציגת הנתבעת 2, כי התעריף של הנתבעת 1 הינו הזול מכולם, רק אז, החליט הוא על דעת עצמו, לרכוש ביטוח אצל הנתבעת 1. בשלב בו ביטלו התובעים את השתתפותם בהמשך הטיול, שיעור דמי הביטול הגיע ל-100% מעלות השייט. על אף שהנתבעת 2, כלל לא התערבה ביחסים הביטוחיים שבין התובעים לנתבעת 1, הרי שמיד עם הזמנת הכיסוי הביטוחי ע"י התובעים אצל נתבעת 1, יצרה האחרונה קשר עם נתבעת 2 ועדכנה אותה אודות כך, ובהתאמה שלחה הנתבעת 2, לתובעים, את פרטי הביטוח בפקס, בדיוק כפי שנתקבלו במשרדה ע"י הנתבעת 1.  

דיון

הנתבעת 1

פרשנות פוליסה:  כללי

במקרה הרגיל של פירוש חוזה, משימת הפרשן היא להתחקות אחר אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף של שני הצדדים לחוזה, שכן, דעתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים, היא שעומדת ביסוד החוזה. כאשר אומד דעת משותף אינו קיים, ואומד דעתו של צד אחד, שונה מזה של הצד האחר (והכול בשעת כריתת החוזה), נבחן החוזה על-פי אמות מידה אובייקטיביות (ראהע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ [3], בעמ' 311-314.

יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בחוזה ביטוח כחוזה ייחודי, אם בשל היותו מעין "חוזה אחיד" המנוסח ע"י חברות הביטוח, אם בשל חוסר האיזון האינהרנטי ביחסי הכוחות בין הצדדים [לעניין זה ראה: רע"א 94/3128 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) ע"מ 306, דברי הש' חשין] ואם מפאת העובדה כי מסירת הפוליסה מתבצעת בדרך כלל, רק לאחר קשירת הקשר החוזי בין שני הצדדים [ראה: רע"א 94/3128 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3)  ע"מ 297, דברי הש' בך].

בתי המשפט, אשר היו ערים מאז ומקדם למפגש זה, בין מי שאינם שווים בעת כריתתו של חוזה ביטוח, פעלו לאיזון כפות המאזניים, תוך יישום כללי פרשנות מיוחדים. כך, למשל, נקבע כלל שלפיו תניות פטור מחיוב או תניות המצמצמות חיוב, אשר הן תניות המיטיבות עם חברות הביטוח - תפורשנה באורח מצמצם, לאמור, לטובתו של המבוטח [ראו למשל: ג' שלו, תניות פטור בחוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, 1974)]. באותה רוח נקבע הכלל הידוע, כי בדו-משמעות המתגלית בחוזה, יש לפרש את החוזה כנגד מנסחו.

בצד כללים אלו, יצרו בתי המשפט גם עקרונות להגנתם של מבוטחים. כך, למשל, נולד העיקרון - אשר על פיו יש וראוי לפרש חוזה ביטוח, על-פי ציפיותיו הסבירות של המבוטח. חברת הביטוח היא שכתבה את החוזה והטביעה את ציפיותיה בנוסחו, ועתה - לעת פירושו של החוזה - כמו הגיעה שעתו של המבוטח, שגם ציפיותיו תזכינה לביטוי ביחסי הזכות-חובה שנוצרו בין חברת הביטוח לבינו [ראה: רע"א 94/3128 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3)  ע"מ 297, דברי כב' השופט בך].

"דוקטרינת הציפיות הסבירה"קובעת שציפיותיו הסבירות של המבוטח, יכובדו אף אם דקדוק בהוראות הפוליסה היה מלמד שהן מנוגדות ללשונה. כך, מעניקים בתי המשפט למבוטח כיסוי ביטוחי, אף-על-פי שאין הוא מתיישב עם לשון הפוליסה [ראה: ת"א [ת"א] 02 /183332 דגא נ' מגל טורס, פ"מ תשס"ג (3) 65].